דברי ריבות · חלק ש״כ סימן ו׳

וראיה לזה דלא מיבעיא לדברי הרמ"ה הביאו חו"מ סימן קכ"ה וזה לשונו אם השליח בא להחזיק בהן בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול דכיון דאמר הולך כמאן דאמר ליה זכי דמי או הולך על מנת שתתנו לפלוני דמי ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד ע"כ הרי שכתב שאלו הזהובים הם בחזקת הנותן שהוא ראובן כל זמן שלא נתנם לשמעון ואין יהודה יכול להחזיק בהם כי לא זכה בהם אלא אפילו לדברי בעל התרומות שהביאו הטור בסימן הנז' שכתב אמר שליח למלוה הנה מעותיך ששלח לך פלוני בחובך בידי אך אני רוצה להחזיק בהן בשביל חוב שיש לי בידך וכו' שנראה מתוך דבריו שיכול להחזיק בהן מכל מקום בנדון דידן אינו יכול להחזיק והטעם שהוא כתב דדוקא כשהמלוה מודה לשליח שיש לו בידו מה שרוצ' להחזיק לחשבונו וגם אין לו למלוה שאר נכסים לגבות חובו כי אם אלו אבל אם יש נכסים אחרים שיוכל לגבות מהם חובו או אם אין המלוה מודה לשליח שחייב לו אפילו אם אין לו נכסי' אחרים אף על פי שהוא נאמן כנגד המלוה לומר אני תופשם בחובי במיגו דפרעתיך הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בעל דברים של המשלח וכנגד המשלח אין לו מיגו שאינו נאמן לומר החזרתים לך הואיל והולך כזכי דמי.