דברי ריבות · חלק שי״ח סימן א׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

שאלה עיר אחת שהיה בה קהל אחד והיו מפללין בכה"כ אחר ואחר כך עשו ב"ה שניה והלכו קצת יחידים בב"ה החדש ויש עתה כמו שתים עשרה שנפרדו ונעשו ב' קהלות והיו פורעים כל הארנונות כפי הערך מכל קהל וכן בענין המסים אשר היו בקהלו ובזמן אחד היו פורעים הקהל הישן ארבעה חלקים והחדש חלק אחד בין מהערך בין מהמסים לפי שהיו הבלתי כתובים במס ד' חלקים בקהל הישן ואחד בקהל החדש ואחר כך ברבות הזמן הלכו יחידים מהקהל הישן לחדש ונתרבו הקהל החדש והיו פורעים ג' וב' ואחר כך נתרבו יותר הקהל החדש והיו פורעים הקהל הישן ב' חלקים והקהל החדש חלק אחד ועתה כמעט הקהל הישן עם החדש הם שוים בערך וגם בענין המסים יש כל כך בלתי כתובים בקהל הישן כמו בקהל החדש אך המסים הכתובים הם ב' חלקים בקהל הישן וחלק אחד בקהל החדש ועתה הקהל החדש טוענים ואומרים שיפרעו כפי המסים הכתובים והקהל הישן אומרים כי עד עתה היו פורעים כן לפי שהיו הבלתי כתובים גם כן כמו שהיו פורעים אך עתה שהבלתי כתובים הם שוים כל כך בקהל הישן כמו בקהל החדש שיעשו בזה האופן שיעריכו כל הבלתי כתובים מהשתי קהלות ומה שיקחו מהם יהיה בעד הכללות ומה שיחסר אם יצטרך לפזר יותר שיפרעו אותו כפי המסים הכתובים וכל שכן שהם כתובים כל השתי קהלות בפנקס א' ואם כן כל הבלתי כתובים ראוי הוא שיהיו בעד הכללות ומה שיחסר שיפרעו כל קהל כפי המסים הכתובים והקהל החדש אומרי' כי יפרעו כפי המסים הכתובים והבלתי כתובים כל אחד יקח מהבלתי כתובים אשר בקהל וגם טוענים הקהל הישן כי כמה בלתי כתובים הלכו מקהלם בקהל החדש ואם כן ראוי שכל הבלתי כתובים יהיו בעד הכללות יורנו מורה צדק הדין עם מי גם יורנו כי עתה כמו ד' חדשים בא חוקר אחד לעשות חקירה על המסים הבלתי כתובים וכדי שלא יעשה חקירה פרעו מה שפרעו ופרעו הקהל הישן שני חלקים כפי המסים הכתובים והקהל החדש חלק אחד ועתה תובעים הקהל הישן כי טעו במה שפרעו שני חלקים כי זה החוקר לא בא לקבץ מס כי אם לכתוב הבלתי כתובים וכל כך בלתי כתובים היו לכם כמו לנו ואם כן למה נפרע אנו הקהל הישן שני חלקים ואתם חלק אחד והקהל החדש משיבים אין אנו יודעים מה שפרעתם פרעתם לכן יורנו מורנו צדק אם חייבים הקהל החדש לפרוע לקהל הישן מה שפרעו יותר מן החצי או לאו ושכרו כפול מן השמים.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.