דברי ריבות · חלק שט״ז סימן ט׳

וטעמא דמילתא דגרסינן בביצה פרק שני ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאות זוזי לפלוני ולנסיב ברתיה אמר רב פפא ארבע מאה שקיל וברתי' אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל ופירש רש"י שם ההוא גברא מצוה מחמת מיתה היה והרי"ף כתב מימרא זו בבתרא פרק מי שמת ופירש טעמא דמילתא וזה לשונו לישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בבתרא הלכך אי בעי תרוייהו שקיל ואי בעי חד מנייהו שקיל אבל לישנא בתר' ברתיה תנאה זוזי מתנה הלכך אי מקיים ליה לתנאיה שקיל ואי לא לא ופירש דבריו שבלשון ראשון התחיל בלשון מתנה ואמר הבו ליה וכו' ומלת הבו מושך עצמו ואחר עמו כלומר הבו ליה זוזי והבו ליה דלנסיב ברתיה אבל בלשון האחרון לא התחיל בלשון מתנה אלא בלשון תנאי שאמר לנסיב והבו ליה וכו' וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן בנדון דידן דבר ברור הוא שהוא כלישנא קמא שהרי התחיל בלשון מתנה כמו שבא בשאלה שאמר תחלה ינתן מנכסי שלשים אלפים לבנים לצורך נדוניית בתו וכו' ותנשא לאה הנזכרת עם זבולן וכו' באופן דהוי לשון מתנה בין בשלשי' אלף לבנים בין בבעל שנתן לה ולכן אי בעי שקלא לתרוייהו אי בעי חד מינייהו ולא אמר תחלה תנשא הנער' לאה עם זבולן וינתן לה מנכסי שלשים אלף אשפרוש דאז הוה משמע דהוי תנאה באופן שעלה בידינו מכל מה שכתבתי שבין שתנשא לאה לזבולן בין שלא תנשא לו יפרידו מנכסי הנפטר סך ארבעים אלף אשפרוש וגם מה שיצטרך לתשלום תכשיטים ושמישי ערסא שהוא סך המתנות שנתן ואחר כך יחלוקו שמעון הנזכר כת אחת ובני לוי נ"ע כת שניה שאר הנכסים בתורת ירושה לחצאין השתי כתות הנזכרות. זהו מה שנראה לפי עניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.