דברי ריבות · חלק שי״ד סימן ב׳

ואני בעניי גזרתי שאין שום ממש בטענת ר' יוסף קאזיש מכמה טעמי חדא דלאו כל כמיניה לומר לא היה המכר החלטי אחר שראינו שטר כתוב וחתום שהיתה המכירה החלטית בלי שום תנאי ובלי שום שיור וחלקו עצמם ורשותם כל הק"ק מהעליות הנזכר ורבי יוסף קאזיש עצמו חתום ומודה על זה ואפילו יבאו עדים ויעידו שהיה המכר בתנאי אוקמינן הקרקע בחזקת זה הלוקח כמו שכתב הרשב"א ז"ל סי' תתקע"ב בתשובותיו וטעמא דמילתא משום שלדברי כלם לוקח זה כדין ירד אלא שאומרים שיש לו להסתלק מפני התנאי וזה יש לו ראיה שהמכירה לחלוטין ולכן יהיה הקרקע בחזקת הלוקח ואף אם נאמר שנתחייב לחזור ולמכור סוף סוף כל זמן שלא נתנו לו מעותיו לחזור ולמכור המכר הראשון במקומו עומד ונמצאו העליות של רבי אברהם סיד וכיון שכן איך השכיר ר' יוסף קאזיש מה שאינו שלו ואין לו רשות בו ויש לי להביא כמה ראיות על זה הריב"ש ז"ל סימן תק"י אלא שהם דברי מותר ולכן גזרתי שהדין נותן שיצא שמעון מהעליות לפי שהם מראובן שהשכיר תחלה מיד השליח שכל מה שעשה השליח בענין זה הוא קיים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שילוחין ושותפין האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבין חברו וכו' הרי שמן הדין העליות הן של ראובן דשכירות ליומיה מכירה ליומיה ומכל מקום משום ועשית הישר והטוב גזרנו שנינו יחד שלא יכנסו בעליות הנזכר לא ראובן ולא שמעון ולא שום אחר וזה בקנס נח"ש עד שיתבררו ויתלבנו העליו' של מי הם אם יחזרו לק"ק ויחלוקו החצר ויטילו גורלות או אם אין בו כדי חלוקה דדיינינן דינא דגוד או איגוד הגזרה הנז' גזרנו שנינו יחד יום שני ח"י לאלול השל"ו ולהיות האמת כן חתמתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.