דברי ריבות · חלק ג׳ סימן ב׳

תשובה עם היות שכבר כתב חכם שלם על זה להפצרת השואל גם אני לא אחשיך פי אדרבה בצר רוחי בראותי בנות ישראל מסורות ביד אדונים קשה כשבויות חרב ומזלזלים בכבודם ואומרים ידינו רמה לכן לשבר מתלעות עול ולא יחרוך רמיה צידו ארשום ואכתוב דעתי וסברתי בעטי להיו' לזכות ולראיה ביד הבחורה דונה הנז' עם היות שהדבר פשוט, ולא היה צריך ליכתב וזה דנראה לע"ד שאין שום חשש בקדושין אלו כלל וראיה לזה דגרסינן פ"ק דקדושין תנו רבנן התקדשי לי במנה תנהו על גבי סלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת או משום דחצרו של אדם קונה לו כפירש רש"י או משום דסמכה דעתה כשהיא שלה אבל כשאינה שלה לא סמכה דעתה כמו שפי' התוספו' אבל לכולי עלמא כשאינה שלה אינה מקודש' ובנדון דידן היא אמרה תנם על גבי הקרקע שהקרקע היה של המקדש שהיה הענין בתוך ביתו של המקדש דפשיטא שאינה מקודשת וכן כתב הרמב"ם פ"ד הלכו' אשות היתה עומדת ברשות הבעל צריך שיתן לתוך ידה או לתוך חיקה וכו' וא"ת תהא מקודשת מדין ערב דהא אמרינן פ"ק דקידושין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וי"ל כמו שתירץ רש"י דשאני התם דאיהי קאמריה ליה מעיקרא אבל בנדון דידן כיון דאיהו קאמר לה מעיקרא ודאי שהיא משטה בו באומרה תנהו על גבי קרקע ויש מי שתירץ דשאני התם דאמרה ואקדש אני לך ולכן גם בסלע שאינה שלה אם אמרה ואקדש אני לך היתה מקודשת אבל בנדון דידן מעולם לא הזכירה דונה הנז' שם קדושין לא בתחלה ולא בסוף ולכן אין כאן בית מיחוש כלל אלא שהיתה משטה בו ועוד כתב הרשב"א בחידושיו דאפי' אמרה ואקדש אני לך לא היתה מקודשת כשהיתה הסלע שאינו שלה כנדון דידן והטעם דבשלמא באמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב משום דמפיק ממונא אפומא ויהיב לההוא פלוני דתו לא מצי איהו לאפקינהו משום הכי משתעבדא נפשא מדין ערב אבל תנהו על גבי סלע לא מפיק מידי אפומא דאי בעי שקיל להו מן הסלע אף בנדון דידן אפילו אמרה דונה הנז' ואקדש אני לך לא היתה מקודשת משום דאי בעי שקיל ליה הזהוב מעל גבי קרקע שבתוך ביתו היה יושב ומי יעכב בידו כ"ש וק"ו שלא אמרה ואקדש אני לך לא בתחילה ולא בסוף דפשיטא ופשיטא דכולי עלמא אין כאן בית מיחוש כלל ומה גם עתה בראותינו דברי הרמ"ה שהביא הטור סי' ל' אם אמרה לו תנהו על הסלע סתם אפילו נתנו על שלה אינה מקודשת והטעם משום דהוי כאלו אמרה איני חפצה בקידושיך כל שכן בנדון דידן שהקרקע היתה שלו ואם באנו לעשות סניף לכל אלו הבחינות הכתובות מידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים דבנדון דידן לא הזכיר לי כלל כל שכן וכל שכן שאין כאן בית מיחוש לכן כלל העולה מדברי שהאריכות בזה הענין הם דברי מותר להיות הדבר ברור כשמש שדונה הנז' היא מותרת לכל אדם כאלו לא שמעה קול קדושין מעולם ואינה צריכה שום גט לא מדאורייתא ולא מדרבנן לפי מה שאמר לי לבי לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.