דברי ריבות · חלק רצ״ט סימן ב׳

תשובה כדי שלא להשיב פני הגבירים הנז' השואלים ריקם אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון לע"ד וזה שנראה לע"ד שהש"צ הנזכר עומד בחיוב שבועתו ואין לו רשות לשמוע לקול מלחשים אפי' ללכת לעיר אחרת וטעמא דמילתא שכתוב בשטר חיובו וז"ל נתחייב מעכשיו ה"ר פלוני לבלתי לכת להתפלל במקום אחר חוץ מהק"ק הנזכר בתורת ש"צ עד סוף הזמן הנזכר בשום צד ואופן בעולם ואפילו אם ירבו לו שכר הרבה מאד הרי שלשון זה להתפלל במקום אחר חוץ מהק"ק הנזכר הוא כולל איזה מקום שיהיה חוץ מהקהל הרמוז הן שיהיה המקו' האחר בתוך העיר או בעיר אחרת שאין כוונת אנשי הקהל המתנים עמו תנאי זה אלא שישרת הקהל בזמן הנזכר והוא נשבע לדעתם ואם הוא הולך לעיר אחרת כבר ביטל תנאם כמו אם היה הולך לשרת בקהל אחר בתוך העיר ויותר. ובגדולה מזאת כתב מהרי"ק ז"ל שרש קי"ב על ראובן שנתחייב מעות לשמעון ונשבע לפורעם בעיר פלונית אשר דר שם שמעון וביום פלוני ובטרם הגיע אותו היום הוצרך שמעון לצאת מן העיר ההיא והלך למקום אחר ושאל השואל היתחייב ראובן להוליך המעות לשמעון במקום שהוא עומד עתה כמו שנתחייב להוליכו אל המקום אשר היה שם אהלו של שמעון בראשונה והשיב שאם אותה העיר אשר עומד שם שמעון עתה אינה רחוקה יותר מהעיר האחרת באופן שאין טורח בדרך זו מבדרך זו חייב ללכת שם לפרוע לשמעון אע"ג שלא הזכיר בשבועתו ובתנאו כי אם אותה העיר אשר היה עומד שם שמעון בעת ההיא והטעם שבכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו אין אומרי' הלך אחר לשון התנאי דווקא עד שלא נלמד ממנו לחייבו המתנה כי אם באותו התנאי שהוזכר דוקא ולא בכיוצא בו אלא יתחייב המתנה אפי' בדבר שאינו יוצא מתוך לשון התנאי עכ"ל והביא כמה ראיות על זה. הרי שאע"פ שלא הזכיר בשבועתו כי אם עיר פלונית מכל מקום פסק שחייב בשבועתו להוליכו אל עיר אחרת כיון שאין טורח בזה מבזה אע"פ שלא הזכיר אותה העיר כלל שמן הדין היה לנו לומר שלא תחול השבועה עליה כלל וכמו שכתב הוא ז"ל שם בסוף השרש וז"ל ואם ישאל השואל האיך תחול השבועה על אשר לא הוציא מפיו והלא דבר פשוט הוא דלגבי שבועה בעינן לבטא בשפתים ולא סגי במחשבה והשיב שזהו דוקא בשבועת איסר ונדר שאדם נודר ואוסר על עצמו וכו' אבל שבועות שאדם עושה לחבירו לקיים לו תנאו שהתנה עמו השבועה תלויה בתנאי ובכל מה שיחול התנאי תחול גם השבועה ע"כ. הרי שאע"פ שלא הזכיר כלל העיר האחרת חייב לקיים תנאו להוליך המעות למקום אשר לא הזכיר ולא עלה על לבו מכח השבועה בנ"ד שגם עיר אחרת כלול בלשון התנאי כמו שכתבתי לא כל שכן שחייב בשבועתו לקיים תנאו שלא ללכת אפילו לעיר אחרת להיות ש"צ בתוך הזמן הנזכר.