דברי ריבות · חלק רצ״ו סימן ח׳

והטעם דגרסינן בגיטין פרק השולח תנו רבנן האומר נתתי שדה פלוני לפלוני נתתיה לפלוני הרי היא שלו הרי הוא שלו אתננה לפלוני רבי מאיר אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבי יוחנן וכלן בשטר ופסק הרמב"ם ז"ל פ' רביעי הלכות זכיה ומתנה כחכמים ופירש הרב המגיד דטעמא דחכמים אומרי' לא קנה ואפי' בשטר משום שאין זה אלא מבטיח שאתננה לו לאחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא עשה וזה מבואר עד כאן אף בנ"ד זה התנאי הכתו' בכתובה היא שהבטיחה שאותם החמישים לבנים תתנם ויזכה בהם מי שתפרש רבקה הנזכרת וראובן הנזכר וכיון שלא פירשה דעתה רבקה הנזכרת שנמצא שמעולם לא זכה שום נברא באלו הנכסים שכל מה שדברה עד עתה אינו אלא כי אם הבטחה. ונוסף על זה על הראיה שהבאתי דתמן ידעינן למי הבטיח ובנ"ד לא נודע למי הבטיח וכיון שמתה ולא פירשה דעתה נמצא שלא עשתה מה שהבטיחה ואין כאן קנין ושנאמר שראובן ישלים מה שהבטיחה עתה אחר פטירתה אינו מועיל שהרי בעינן דעת מקנה וליכא שהיא היא בעלת הנכסים והיא היה לה להקנות למי שתרצה היא או למי שיפרש ראובן שתקנה היא אבל לעולם ההקנאה לא באה אלא ממנה בעודה בחיים וכיון שמתה נמצא שאין כאן אלא הבטחה לא הקנאה והוי ממון זה ממון שאין לו תובעים ומי יזכה בו כי אם המוחזק בו והוא הבעל ונוסף על זה שהוא היורש האמתי מדאוריית' וכל מי שיתבע ממנו מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את באופן דבהא סלקינן ונחתינן שהדין עם הבעל המוחזק זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.