דברי ריבות · חלק כ״ט סימן א׳

מאי שנא נגיחה דקרי ליה אב דכתיב כי יגח נגיפה נמי כתיב כי יגוף האי נגיפה נגיחה היא דתני' פתח מס' ב"ק דף ב' וכו' קשה שהמקשה איך היה מישב הפסוק דפתח בנגיפ' וסיים בנגיחה ונאמר שהמקשה סבר דלכך פתח בנגיפ' שהיא דחיפת הגוף וסיים בנגיחה לומר דאם הועד בנגיחה לומר הוי מועד לנגיפה לשלם נזק שלם ועם זה מיושב מאי דקאמר רב פפא יש מהם לאו כיוצא בהם דבנגיחה שהוא האב הוי מועד לנגיפה ולכל השאר. אבל בתולדות לא הוי מועד כי אם בתולדה עצמה נגיפה לנגיפ' נשיכה לנשיכה רביצ' לרביצה. והשתא מה שנגיח' הוא אב הוא להיותו כתוב בתורה וגם להיות שהעדאת נגיחה מועיל לכל והוא כאב לכלן. והשתא אעג"ב דנגיפ' כתיב בתורה אין לחוש כי לאו בהא תליא אבל המתרץ שלל כל זה באומרו תולדה דקרן מאי היא נגיפה נשיכה וכו' וכתב רש"י שכוונתו לומ' דכל אימת דלא הועדה בב"ד שלש פעמים בכך אינה משלמת נזק שלם הרי שכתב דיעוד דנגיחה אינו מועיל לשום אחד מאלו והשתא מקשה מאי שנא נגיחה דקרי ליה אב משום דכתיב לבד שהרי במה שאמרת לא נשאר לו שום מדרגה כי אם היותו כתיב נגיפ' נמי כי יגוף. והיינו שכיון רש"י באומרו וכיון דנגיפ' כתיב תהוי נמי אב. כלומר כיון שאין הדבר תלוי בדבר אחר לפי סברתך.