דברי ריבות · חלק רפ״ח סימן ב׳

ועתה לוי תובע את שמעון ואמר לו החזק' אשר קנית מראובן היא שלי שאני קניתי תחלה ושמעון השיב קנייתך לאו קני' היא מכמה טענות חדא שהרי גילה ראובן דעתו ופירש למה היה מוכר החזקה והמולקי ללוי כדי לקנות גוף הקרקע וגרסינן בפרק אלמנה ניזונת זבן ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני וכו' ועוד שמכר המולקי שלא היה ברשותו והוי כדבר שלא היה בעולם וכיון שמכירת המולקי בטל גם מכירת החזקה בטלה כיון שהיתה המכירה יחד משום דהוי כמו קרקע בדקלי אני מוכר לך דאמרי' בפרק המוכר את הבית אי אית בה דקלי קני ואי לא מקח טעות הוא דעבד ביה ועוד טענה אחרת טען שמעון שקנייתו קדמה ללוי אע"פי שלפי שעה לא עלתה קנייתו לפי שהתנאי היה אם יקנה הקרקע השר וכל זמן שלא היה השר קונה לא היה רוצ' בו אבל עתה שהשר קנה קנייתי קיימ' כי מעולם לא פטרתיו מזה וגם טוען טענת אחרות אלא שנלאיתי לכתבם ובמה שאכתוב לבטל טענות אלו הן בטלות מעצמן זו היא תוכן השאלה הנז' וגם ראיתי מה שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו לבטל קצת טענות אלו ולומר שמצד ובבחינה קצת טענות אלו הדין עם לוי ולכן לא אאריך בזה אלא שלטענה הראשונה מלבד מה שכתב החכם השלם הפוסק נראה שהיא בטלה מטעמא שכתב הר"ן שם בפרק אלמנה ניזונת זבין ולא אצטריכו ליה זוזי שחזרו בהם המוכרים אבל נמלך הוא שלא לקנות אותו דבר משמע דבהא לא מיבעי לן דפשיטא דלא הדרי זביני ועוד שם ודוקא בדגלי דעתיה וכו' כלומר שאע"פ שלא מכר על תנאי זה בשעת המקח מיהא אמר שאינו מוכר אלא על דעת לקנות ודוקא שאמר כך בשעת המקח אבל אם לא אמר כן בשעתו אעפ"י שאמר קודם לכן לאו כלום הוא דהוו להו דברים שבלב. הרי דבעינן תרי מילי חדא שיבא העיכוב מצד המוכרים וגם שיגלה דעתו בשעת המקח ממש וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"א הלכות מכירה וז"ל מי שמכר חצרו או שדהו ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני וכו' עד או נמנע הדרך לילך לאותה הארץ וכו' הרי זה מחזיר אותן הדמים ומחזיר לו הקרקע וכו' הרי שכתב שצריך שיגלה דעתו בשעת המכירה ממש וכתב עליו הרב המגיד ודוקא כשהמונעים אינם מחמת רצונו אבל לא היה שם מונע אלא שהוא אינו רוצה לעשות קנה הלה וכו' עד ולזה נתכוון המחבר, הרי שהסכים לדברי הר"ן וכיון שכן איך נבטל לקיחת וקניין לוי הודאית שיש לו בידו שטר מכירה על טענה דאית בה כמה ספיקי ספק אם גילה דעתו בשעת המקח ממש או לא דאע"ג שכתוב בשאלה דע שאני רוצה לקנות הקרקע מהכותי וכו' אפשר שהיה זה קודם שעת גמר המקח אבל בשעת גמר המקח לא גילה דעתו ובאופן זה לא מהני גילוי דעת והמקח קיים ואת"ל שהי' הגלוי דעת בשעת המקח שמא מה שכתוב בשאלה אח"כ לא עלתה ביד ראובן קניית החצר אפשר שהיה הסבה שנמלך ראובן ונתחרט מהקנייה ואם היה כן מכר החזקה קיימת כמו שכתבנו וזה הספק ספקא מתהפך שנאמר ספק אם ביטול מכירת הקרקע היה הסבה ראובן או הכותי ואת"ל שהסבה היה הכותי שלא רצה למוכרו שמא הגלוי דעת לא היה בשעת גמר המקח כי אם קודם לכן ולא מהני נמצא דאיכא תרי ספקי ואין ספק מוציא מידי וודאי והחזקה עומדת בחזקת לוי.