וטעמא דמילתא דעד כאן לא קאמר הרשב"א דנאמנת אלא כשהמעות ביד האשה וברשותה ממש שכן כתב לשונו שאם יש מעות ביד האשה שנאמנת וכו' ולבסוף כתב שכל זמן שהם בידם נאמנים אבל בנדון דידן המתנה שנתנה לבתה ולחתנה הם מהנכסים אשר הם ביד בעלה שם בכל מקום שהוא אלא שליפות כחם רצתה למסור כלי כסף וכלי זהב ביד שליש ואם יקיים בעלה מאמרה ויוציא המעות מידו אשר הוא מוחזק בו יחזירו לו כליו וכו' וכיון שכך מי שמע כזאת שתהא אשה נשואה נאמנת לומר שהנכסים שהן ממש ביד בעלה שם בכל מקום שהוא שהם שלה ולא עוד אלא שהמטלטלין וכלי כסף וכלי זהב שהיא עצמה מודה שהם של בעלה שכן אמרה שאם יקיים בעלה מתנתה ליתן לבתה וחתנה מאתים זהובים מהמעות שבידו אז יחזרו לבעלה כל המטלטלין וכו' הרי שהיא הודיתה שהם של בעלה וכיון שכן מי נתן לה רשות להוציאן מרשות וזכות בעלה.
דברי ריבות · חלק רפ״ז סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.