דברי ריבות · חלק רפ״ו סימן ב׳

ועתה טוען ראובן על שמעון מי שמך להוציא הקולי משי מתחת ידיך לתתו ליד לוי כי אני מעולם לא נתכונתי לשולחו ביד אחר מזולתך ואתה שנית מדעתי וגמרת לי נזק ואם כן תהיה חייב לפרוע לי ההפסד מהק"ן פרחים ושמעון השיב לו ואמר שאני לטובה נתכונתי לסיבה שאני לא יכולתי למוכרו וידעתי שלוי הוא איש מורגל למכור משיות יותר ממני עוד שהוא גיסך ועתה יורנו אדונינו וגאוננו מורה הצדק מאיר תעלומות האם הדין הוא עם ראובן לפרוע לו לשמעון ההפסד מהק"ן פרחים כיון ששינה שלא מדעת הבעל ונתן הקולי משי ביד אחר ויהיה פושע בדבר כי ראובן מעולם לא נתכוון לשולחו לאחר מזולת שמעון ומה לו לתתו ביד אחר אחרי שסבר וקבל אותו למוכרו בעצמו כ"ש שלעולם אימא לך שבלי ספק אילו היה מוכר אותו שמעון לא היה בא ההפסד ההוא כי היה נזהר שמעון שלא למוכרו גם כן בהמתנה כאשר כתב לו ראובן בעל המשי על כן אחלי יכונו לפני הדרת יקרת חכמות ותעצומות מעכ"ת אדוננו וגאוננו מורה הצדק מאיר תעלומות להאיר עיננו בתורתו לפקוח עיני עורות להודיענו על נכון ואיזו דרך ישכון אור כי עמך התושיה ומגלי תעלומות חכמה וחושה אל תאחר ובשכר זו אל אלקים יעלך גם עלה במצב השלו' והבריאות וינהלך בנחלי צדק ובאור הצפון לצדיקים אמן וכן יהיה רצון.