דברי ריבות · חלק רפ״ד סימן ב׳

תשובה נראה לעניות דעתי שהדין עם ראובן אף על גב דבנדון זה לא היה צריך להביא ראיה דטעמא דמסתברא היא דמאחר דחוב זה נעשה בשותפו' ראובן ושמעון ודאי שהריוח הנמשך מאותו הפרעון הוא גם כן מהשותפות ויהיה לשניהם אבל מקום לסתום פי איזה מתעקש נביא ראיה לזה וזה שכתב הרא"ש בתשובה כלל ע"ד על ראובן ושמעון שהיו שניהם לווין וקבלנין זה לזה ומחל המלוה כל תביעה שיש לו עליו על ראובן מאותו החוב כל החוב מחול וגם משמעון אינו יכול לגבות דכיון שהיה יכול לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצה כשמחל לו הרי הוא כאלו פרע כל החוב ושניהם פטורין ואין המלוה יכול לומר לשמעון לראובן מחלתי שלא לגבות ממנו אבל ממך אגבה שהרי היו שותפין בחוב ומה שמחל לאחד מהם מחל לכלם דתניא בתוספתא השותפין שמחלו להם מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו והקשה רבינו שמחה פשיטא שאם מחלו להם מחלו לאמצע ופירש שותפין שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לאחד מהם מחלו לאמצע כאלו היה שלוחו ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלא שום פיוס שלא בקש אחד למחול לו שעתה אין כאן שליח מה שמחלו מחל לו ואין דרך שאדם ימחול לחבירו בלא פיוס הילכך תלינן שבפיוס מחל והוי מחילה לשניהם ועוד כתב דהתוספת' דהתוספות' מיירי שלא מחלו כל החוב מדקתני ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו דמשמע דמנכין לו מחלקו' מה שמחלו והשאר יפרעו וכו'.