דברי ריבות · חלק רפ״ג סימן ג׳

אבל מכל מקום נראה לע"ד שאפשר לומר דלכולי עלמא כל הנכסים האלו דנדון דידן בחזקת יורשי הבעל הם עומדים בכל מקום שהם וטעמא דמילתא דחשבינן חשבינן לאשה זו זקוקה ליבם אינו אלא לחומרא לענין איסורא שלא תהא מותרת לשוק אבל ענין ממונא נדון בה דיני שומרת יבם שמתה לא כי לפי האמת אין כאן יבם אלא הנכסים כולם נכנסו בחזקת יורשי הבעל משעה שמת הבעל ואין לו למומר חלק ונחלה בנכסים ההם כאילו לא היה בעולם כמו שכבר שכתבתי והארכתי בזה פעם אחרת ומ"מ ריש מילין אומר וזה דקיימא לן למומר אינו יורש אם מן הדין הגמור כמו שכתב המרדכי בפרק קמא דקידושין בשם רב צדק גאון ובשם רבינו חננאל וכו' וכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכו' מי שזרעו מיוחס אחריו יצא מומר שאין זרעו מיוחס אחריו או מטעם קנסא שקנסו חכמים ופקעו ירושתו ממנו וכמו שהאריך בזה תרומת הדשן סימן שמ"ט והרב ה"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו סימן כ"ח וכתב שם הרב הנזכר שכשאמרו חכמים ז"ל שלמומר הפקיעו רבנן לירושתיה מיניה אין הכוונה לומר שכל הקודם בה זכה אלא לומר שהמומר חשבינן ליה כאילו לא היה מעולם וקם היורש הבא אחריו במקומו וכמו שפירש שם הענין וז"ל כיון שאין המומר יורש מיד כשמתה אחותו זכתה אחותה היהודית בנכסי אחות שמתה ולא היה למומר זכות בהם דכיון שהתורה פקעה ירושתו ממנו עמדה האחות במקומה וזכתה בנכסי אחותה.