תשובה דבר ברור ופשוט הוא שאינו חייב להלוותם לו וראיה לזה שכתב הטור ח"ה סימן ל"ט בשם הרמב"ם ראובן שהתנדב להלוות לשמעון מנה ואמ' לו לך לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו שאתה חייב לי מנה ומסור לי השטר ואלווך והלך והביאו לו השטר כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואחר כך חזר בו ראובן אם היה מודה ראובן שמדעתו נכתב השטר הואיל ונשתעבדו לו נכסי שמעון בחליפין מעכשיו חייב להלוותו וכו' וכתב עליו הטור ואינו נראה שבכתיבת השטר יתחייב להלוות לו בעל כרחו. ועוד כתב הרשב"א בתשובה ראובן שהסכים עם שמעון שילוה לו מנה בשטר ועשה שמעון השטר מדעת ראובן יכול ראובן לחזור בו ולומר רוצה הייתי ועכשיו איני רוצה ועל זה שנינו כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואלו היה המלוה חייב להלוות אחר שנכתב השטר נמצא אלו שכותבין השטר ללוה שלא מדעת המלוה מחייבין את המלוה להלוות ולא עוד אלא אפילו שנתן לו המעות כל שעדיין המעות בעין ביד הלוה נחלקו בו פרק האיש מקדש אם יכול המלוה לחזור בו ולולי שאמרו דמלוה משעה שניתנה להוצאה ניתנה היינו אומרים שניתנה לחזרה אלמא לכ"ע מיהא קודם שנתן המעות יכול לחזור בו וכן כתב הרב המגיד בשם הרשב"א הלכות מלוה ולוה פרק כ"ג וכן פסק הרשב"א בתשובותיו סימן אלף נ"ד.
דברי ריבות · חלק רע״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.