דברי ריבות · חלק רע״ה סימן ג׳

של ישמעאלים בני חצר מעכבין עליו ופירש רש"י מפני שמרבה עליהם קול נכנסין ויוצאין הרי לך שטענת קול הנכנסין יוצאין היא טענה בריאה וטובה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות שכנים פרק ששי שיכולים לעכב מפני קול הנכנסים ויוצאים וגם הטור ח"ה סימן קצ"ו ועוד גרסינן מס' ב"ב דף כ"ב בפרק לא יחפור רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתי אומני ויתבי תותייהו ואתו עורבי אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי אמר להו רב יוסף אפיקו לי קורקור וכו' ופסק הרמב"ם כן הלכות שכנים פרק י"א וז"ל מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות וכיוצא בהן במקומן ויבאו העורבי' וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הם מצערים לחברו בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומלכלכים פירותיהם אם היה חברו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו וכו' חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו היזק מחמתו שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהם אומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסים ויוצאים לקנות ושתקו לא החזיק בדבר זה ויש להם בכל עת לעכב ולומ' אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין שזה היזק קבוע הוא כמו העשן והאבק ח"ה הורו הגאונים הרי לך שהיזק הקול לאו מילתא זוטרתי היא שהרי אפילו הוחזק כבר לא מהנייא ליה חזקתיה כל שכן בנדון דידן שעדיין לא החזיק ברחים אלא שעתה מחדש רוצה ראובן לקבוע הרחים דפשיטא ופשיטא שיכול שמעון למחות בידו.