דברי ריבות · חלק רע״ד סימן ב׳

תשובה ראיתי דברי השאלה ומה שפסק החכם השלם הפוסק נר"ו בזמן שהיה השואל נחפז ללכת ולא נתנני השב רוחי לעין ולפשפש בענין מאי דאפשר ולכן דרך קצרה נראה ודאי מה שכתב החכם השלם נר"ו ובפרט מ"ש באחרונה שכתוב בשטר שהאמינו כשני עדים כשרים דבזה ודאי אפילו הביא ק' עדים שפרעו בפניהם גובה ממנו בלא שבועה כמו שפסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ט"ו וכיון שכן בנ"ד אפי' היו העדים כשרים ויעידו בפירוש שפרעו בפניהם לא היו נאמנים והיה יכול לומר להד"ם כל שכן עתה שא' מהם פסול וגם אינם מעידים שפרעו בפניהם כמו שבא בשאלה דפשיטא ופשיטא דנאמן לומר סיטראי נינהו במיגו דאי בעי אמר להד"ם ולא אתרע שטרא משום דהני עדים הוה ליה כמאן דליתנייהו ואע"ג דהאי מיגו הוי מיגו דמעיז לשאינו מעיז דהא אי הוה טעין להד"ם היה מעיז כיון דידע דמשקר שהרי יש עדים דידעי דמשקר אע"ג דלא מהני ובטענת סיטראי נינהו אינו מעיז מכל מקום אמרינן מיגו וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו סימן ק"ו וז"ל ואין לומר דהיינו מיגו בהעזה דהא גבי עזי דאכלי חושלא בנהרדעא אמרינן דיכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו דאי בעי אמר לקוחים הם בידי ואע"ג דבטענת לקוחין ידע דקא משקר ובטענת כדי דמיהן לא ידע וכאלה מיגו הרבה יש בגמרא ומה גם עתה בנ"ד אם ירצה ראובן לישבע על טענתו דפשיטא דנאמן בשבועתו מטעם מיגו דאי בעי אמר להד"מ אע"ג דמעיז וכמ"ש הריב"ש בתשובותיו סימן שצ"ב דכי לא אמרינן מיגו דמעיז לשאינו מעיז היינו למפטריה משבועה כי ההיא דרבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע וכו' אבל בשבועה מהימן וכן כתב הרמב"ן ז"ל וכן הסכמת האחרונים ז"ל ע"כ. באופן דבהא סלקינן ונחתינן ששטר ראובן עומד בחזקתו ולא אתרע כלל ואף אם נאמר דאתרע אתרע לחייבו שבועה ויהיה נאמן בשבועתו במיגו דלהד"מ זה מה שראיתי בענין זה לע"ד ומה שאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זללה"ה.