ובנדון דידן כן עשו בית דין קהל קדוש מאיור שלא נתנו הנכסים בהחלט כי אם בתורת הלואה אולי ישוב היורש האמתי ועתה כבר בא ושב וסופו הוכיח על תחילתו דלא הוה זה היורש אביק מיבק וצדקו בית דין במה שעכבו הנכסי' לראות אולי ישוב היורש באופן דבנדון דידן אפילו היה בשעת מיתת המוריש יורש ישראל ויהודי לא הוה פקע ירושת זה היורש האמתי כיון שראינו שבא להתיהד שסופו הוכיח על תחלתו שכונתו מתחלה לשמים וכיון שעכבו בית דין הנכסים בידם ולא הוציאו מידם הנכסים אלא בתורת הלואה היה מן הדין לתת לזה היורש הנכסים כל שכן עתה שבשעת מיתת המוריש לא היה שום יורש יהודי ונוסף על זה שעכבו ב"ד הנכסים בידם דפשיטא ופשיטא שזכה זה היורש בירושתו ולא זכתה הנערה הנז' כלל באותן הנכסים וחייבים היא ובעלה להחזיר השנים אלפים לבנים כמו שנתחייבו בקנין גמור כאשר בא בשאלה לפי שלעולם לא זכתה באותן הנכסים ומעולם לא פקעה הירושה מזה היורש ולאפס הפנאי איני מאריך יותר ועוד כי בזה די לפי עניות דעתי ומה שאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק רע״ג סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.