ואחר שכתבתי מה שכתבתי מצאתי און לי מהרב הה"ר אליה המזרחי זלה"ה בתשובותיו סימן ל"ח וז"ל רבי אלעזר סבר שומא סימן מובהק מכוון שאינה נמצאת שומא כזאת בגודלה וכמראיתה ובאותו אבר בעצמו שנמצא בו לשני בני אדם אלא למעט מן המעט כמשפט כל הסימנים המובהקים ורבנן סברי שיש כמה אנשים שנמצא בהם כי האי גוונא אי נמי תרווייהו אית להו דלא שכיח כי האי גוונא שתמצא כגודלה וכמראיתה ובאותו אבר ממש בראשו או בסופו או באמצעיתו אלא למעט מן המעט והכא בעשוייה להשתנות קא מיפלגי מר סבר עשויה להשתנות אחר המות וכו'. הרי שכתב בפירוש דאע"ג שמזכיר האבר וגם מקום השומא באבר בראשו או בסופו או באמצעיתו סברי רבנן דאין מעידין משום דעשוייה להשתנות א"כ נראה מזה היות אמת מה שדקדקתי וכתבתי וכיונתי לדעת גדולי' נמצא עולה ממה שכתבתי שאין ממש במה שאמר התוגר מסיח לפי תומו שהיה לו שומא אצל הדד הסמוך ללב דשומא לא הוי סימן מובהק להעיד עליו להתיר אשה העומדת בחזקת אשת איש אפילו יהיה המעיד איש ישראל כל שכן השתא בנ"ד שאינו אלא תוגר מסיח לפי תומו דגריע טפי וכמו שכתב תרומת הדשן בתשובותיו סימן רל"ט וזה לשונו.
דברי ריבות · חלק רע״ב סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.