אבל מה שבא בשאלה במעות הקאמבייו יהודה עצמו נתנם מדידיה לדידיה צריך לדקדק מאן שם ליה הריוח של הקאנביו שיהיה ל"ה למאה כמו שכתוב בשאלה דהא קיימא לן שאין השליח יכול לקנות לעצמו שום דבר דאמרינן במסכת כתובות פרק אלמנה ניזונת ההוא גברא דאפקידו גבי כישתא דיתמי אזל שמה לנפשיה בד' מאה זוזי לסוף איקר וקם בשית מאה אתו לקמיה דרבי אסי אמר ליה מאן שם לך וכתב הר"ן בהלכות וגם הראב"ד הביאו הטור ח"ה סימן קפ"ה מהא שמעינן שאין השליח יכול להקנות אפילו באותן דמים שהרשהו הבעלים למכרו לפי שכיון שהוא שליח הרי הוא כיד הבעלים ולפיכך אינו יכול להקנות לעצמו שאין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים עומד אף בנדון דידן כיון שהיו המעות ביד יהודה מי הקנה לו אותם המעות על תנאי שומת הריוח ההוא ל"ה למאה אפילו היה נותן לו רשות ראובן כל שכן בנדון דידן דלא שם ליה ראובן שום ריוח כמו שבא בשאלה דפשיטא דיהודה אינו יכול לשום לעצמו באופן דלאו כל כמיניה דיהודה לומר כך וכך חייב ראובן בעשותו השומה לערך ל"ה למאה אלא כפי מה שיעריכו או ישומו אנשים סוחרים בהשערת הזמן והמקום וכל זה אם לא יהיה יהודה חייב מסבת הפשיעות הבאות בשאלה שיתברר שלא פשע זהו מה שנראה לע"ד, הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק רס״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.