וראיה לזה שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן תס"ו על שהסכימו מנהגי החברה בפני כל החברה וברצונם בחרם חמור שלא יוכלו בני החברה הנזכרת ולא אחד מהם להתפלל תדיר בשום מדרש זולתי במדרש שלהם ועתה רוב בני החבורה נתחרטו וכדי לצאת מן החרם הוציאו עצמם מן החברה הנז' וכו' והשיב שכיון שיצאו מכלל בני החבורה הרי יצאו ג"כ מן החרם אע"פ שנעשה בהסכמתם והרי זה כאחד מן העיר שיצא והעתיק דירתו משם שאינו חייב לנהוג כמנהגם וכתיקוניהם כדאמרינן פ"ק דחולין כי סליק רבי זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל וכו' וכן כשהסכימו בחרם ההוא לא היה דעתם אלא כל זמן שיהיו מכלל בני החבורה אבל כל שיצאו הרי הותר החרם להם מאליו ואע"פ שלא התנו כן בשעת החרם הרי הוא כאלו הותנו וכו' עד הכא נמי הרי הזכירו בתקנתם שלא יהיה רשאי שום אדם מאנשי החברה א"כ הרי הוא כאלו תלו נדרם ואמרו כל זמן שיהיו מאנשי החברה וכל שיצאו מכלל בני החבר' הרי יצאו מכלל תקנתם.
דברי ריבות · חלק רס״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.