דברי ריבות · חלק רנ״ח סימן ז׳

תשובה יראה לי שהדין עם נפתלי כיון ששטרו מוקדם ושעבד לו ראובן נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי היינו משום תקנת השוק שאם לא כן שום אדם לא היה רשאי לקנות חפץ מחבירו מפני שעבוד נושיו אבל בנתינת שטר חוב לא שייך תקנת שוק משום דמילתא דלא שכיחא הוא עם היות שנראה שחסר לשון מזאת התשובה מכל מקום הכונה גלויה ומפורסמת לומר שעם היות דלא גבי בעל חוב ממטלטלים משועבדים היינו משום תקנת השוק אבל בנתינת שטר חוב לא שייך משום דלא שכיח וכיון שכן בנדון דידן ודאי שהוא מילתא דלא שכיחא שיתן אדם כל המעות והקרן שלו לאחרים ויטיל עצמו על הצבור או יצטרך לבריות וודאי דלא שייך כאן תקנת השוק ונעמיד הדבר על דין תורה ועוד אפילו נאמר דשייך במילתא דלא שכיחא תקנת השוק כבר כתבתי שכתב הרא"ש שם שאם אין בירור למנהג העיר יעמוד הדבר על דבר תורה ויגבו לבעל חוב מן המטלטלין וכיון שבנדון דידן לא שכיח נמצא שאי אפשר להתברר הענין איך הוא המנהג וכיון דאי אפשר להתברר נחזור לדין תורה ועוד נראה בעיני דלא עשו תקנת השוק אלא במכר דוקא משום פסידא דלקוחות אבל במתנה דליכא פסידא דלקוחות כדאמרינן בגיטין פ' הנזיקין לא עשו תקנת השוק וכן נראה מתוך דברי התוספות בכתובות פרק נערה שנתפתתה על ההיא דבאושה התקינו הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם כתבו וז"ל אף על גב דיש מקומות שהסברא הוא לחלק בין מתנה למכר כגון בעשה שורו אפותיקי ומכרו כנראה דוקא מכרו אבל נתנו בעל חוב גובה ממנו וכיון שכן בנדון דידן שנתן לוי מעותיו במתנה לראובן ושמעון ולית להו פסידא ודאי שהדין נותן מכל צד שתגבה האלמנה כתובתה מאותן המעות שניתן להם במתנה לפי שחל שעבודה על אותם המעות משעה ראשונה וכיון שכן חייבים ליתן לה מיד כל שאר המעות שנשאר בידם עד תשלום סך מה שקבלו הכל בבת אחת מיד כי אין למקבלי המתנה באותם המעות שום זכות אחר שמת לוי כי חזר וניעור שעבוד דידה משעה ראשונה אף על גב דהתם בהנזיקין על מתניתין דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפילו הן זיבורית קאמר בגמרא בעי רב אחדבוי בר אמי במתנה היאך תקנתא הוא דעביד רבנן משום פסידא דלקוחות אבל מתנה דליכא פסידא לא או דילמא התנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מניה לא יהיב ליה מתנה ומסיק דשעבודא דמתנה כשעבוד דלוקח היינו במקום דליכא פסידא למלוה אלא או לגבות מבינונית או לגבות מזיבורית ומכל מקום גובה הוא חובו אבל במקום שמפסיד בעל חוב חובו לגמרי כנ"ד ודאי דטריף ממתנה וכן כתב הרב המגיד בשם הרשב"א בהלכות זכיה ומתנה פרק ח' עיין שם וגם כן נראה מתוך דברי רש"י שם שכתב במתנה היאך מי גבי מזיבורית בני חורין או מבינונית משועבדים משמע דאין כאן פסידא לב"ח דמכל מקו' גובה חובו אלא שההבדל הוא או בינונית או זיבורית ומלבד מה שכתבתי כתב הרא"ש כמה וכמה תשובות בכלל פ"ט מעין נדון דידן ראובן היה חייב לשמעון מלוה על פה ונתן כל אשר לו ללוי להפקיע חוב שמעון.