דברי ריבות · חלק רנ״ח סימן י׳

כל מה שכתבתי הוא לפי טענת ראובן ושמעון שאומרים שכבר מחל להם החוב הראשון ומה שנתחייבו לתת לו היה בתורת מתנה ממש אבל כד מעיינן בה שפיר נראה ודאי שאין זה אלא פרעון חוב ממש שהיו חייבים לו ללוי אם מכח חוזק החיובים והשעבודים הכתובים בשטר כפי הנשמע חיובים ממינים שונים ודאי מי שנותן מתנה לאחד אין מתחייב כל כך עליה ועוד מוכח מתוך התנאי שכתוב בשטר שהקנו שאם יפטר לוי לבית עולמו שאז יהיו פטורים החייבים הנזכרים מלתת שום דבר ליורשיו דבשלמא אם זה החיוב הוא בא מכח חוב שהיו חייבים ראובן ושמעון ולוי ודאי בלא תנאי זה היו היורשים זוכים בחוב ההוא לכך הוצרכו להתנות שיהיו פטורים ומחל להם החוב כדי שלא יזכו היורשים אלא אי אמרת שאינו אלא מתנה שהיו נותנים לו ומה צורך לתנאי זה מי הכניסם ליורשים שיצאו והלא לא היו נותנים לו המתנה ההוא אלא לו לבדו בעודו בחיים ובמותו נפסקה מתנתו אלא ודאי אין זה כי אם תשלומי החוב שיהיו חייבים ללוי ונתחייבו לפרוע לו באופן ההוא ורצה לוותר להם שיהיו פטורים מלתת ליורשיו כלל ודוקא ליורשיו הוא דפטרם משום דאין בזה בית מיחוש אבל לא פטרם מהשעבוד שיש לו מבעל חובו משום דלא יהא רשע ולא ישלם וכמו שכתב הרא"ש בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים להביאו מהרי"ק שרש כ"ב וז"ל אנן סהדי דניחא ליה שלא יזכה בהו המקבל וישארו בחזקתו ויאכל פירות נכסיו עד שיטרפם בעל חוב ויפרע חובו מנכסיו ולא יהיה רשע ולא ישלם וכו' עד וכן פירש הה"ר מאיר הלוי ז"ל ושאר גדולי הארץ הזאת וכן עיקר.