דברי ריבות · חלק רנ״ו סימן א׳

בשבועות דף ה' דבור המתחיל וקמפרש הכנסות לאלתר ריב"א לא גריס לאלתר דבלא לאלתר וכו' כונת התוספות בזה הוא שהרגיש ריב"א קושיא אחת לפירושו שפירש לעיל על משנת שתים שהן ארבע בפנים פירש שתים הוצאה דחיוב והוצאה דפיטור וכו' וזה דבשלמא לשאר הפירושי' שפי' רש"י שם דבכלל השתים איכא הכנסה אתי שפיר דגרסינן לאלתר כלו' שאין לך הכרח לומ' דתנא קרי ליה להכנס' יציאה אלא משום דקא מפרש לאלתר הכניסה קודם ההוצא' אבל על כל פנים צריך התנא לפרש אופן הכניסה שהרי הכניס' היא אחת מן השתי' שהזכיר אבל לריב"א שאין בכלל השתי' שהזכיר שום כניס' כי אם הוצאה שכן פירש שתים הוצאה דחיוב והוצאה דפיטור אם כן למה לי למימר לאלתר תיפוק ליה דקתני יציאות וקא מפרש הכנסות לכן אמר ריב"ש דבלאו הכי הוא מוכרח דלא גרסינן לאלתר אפילו לפי פרושי רש"י דבלא לאלתר מוכח שפיר דלא מצינו לאשכוחי ב' שהן ד' בפנים וכן בחוץ בלא הכנסות באופן שאין קושיא לפירושי שהרי הוא הכרח לכל העולם דלא גרסי לאלתר ומיהו לפי מאי דפירשתי לעיל דמשכחת הוצאות גרידא ב' שהן ד' לבעל הבית וכן לעני משום דחשיב אף פטור דפטור ומותר וכו' גרסינן ליה שפיר לאלתר וכיון דשפיר גרסינן ליה הדרן קושיא לדוכתין דלפירוש ריב"א דלעיל לא שייך לשון לאלתר דתיפוק ליה דקאי בהוצאות וקא מפרש הכנסות ובזה מתישב לשון ומיהו דקאמר תוס' לרמוז שמתוך תירוץ קושיא זו משתלשל ונמשך דוחק לפי' ריב"א הקושיא שהקשינו בתחלת הדבור זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.