דברי ריבות · חלק ר״מ סימן א׳

מאי סכנה אילימא דאמרי בתולה הנישאת ליום הרביעי תהרג נהגו לגמרי מס' כתובות דף ג' ע"ב פירש רש"י נהגו בתמיה סכנת נפשות היא ואת אמרת נהגו לכנוס ביום אחד אבל מעקר ד' לגמרי לא עקרו נעקריה ויתקנו להם ימים אחרים כונת רש"י שהרגיש מאי קא פריך לגמרי נעקריה אין הכי נמי שעקרו לגמרי יום ד' והכריזו ששום אשה לא תנשא בד' אבל להיות שהיה רשות בידם לכנוס בא' בב' בג' אמר שנהגו העם לכנוס בג' ולא בא' וב' אבל בד' לא היו נושאים בשביל שעקרוהו לגמרי ועוד מאי קא פריך לגמרי נעקריה והא כיון שאמרו הנישאת בד' תיהרג ודאי שהיו מכונין להעביר על הדת וכיון שכן לא היו יכולים לעקרו דדינא הוא כשמכוני' להעביר על הדת אפילו אערקא דמסאנה יהרג ואל יעבור ויובן זה עם מה שפירשו התוספות לקמן בדבור המתחיל תקלה דרבנן מקמי שמדא לא עקרינן שכתב ולא מעקרא תקנתא דרבנן הואיל ויהא יום אחר קבוע ועם זה יובן לשון רש"י דשפיר קא פריך נהגו כלומר איך היו יכולים לכנוס בשום יום בתורת מנהג כל זמן שמחמת המנהג ההוא היתה נעקרת ממילא תקנת רבנן וכיון שהיו מכונין להעביר על הדת דינא הוא דיהרג ואל יעבור וכיון שכן לא היה להם תיקון אחר אלא שלגמרי נעקריה ויתקנו להם ימים אחרים שאז באופן זה לא מעקרא תקנתא דרבנן כיון דאיכא יום אחד קבוע על פי חכמים אבל באומרך נהגו משמע שלא היה קביעות חכמים היום ההוא וכיון שכן נמצאת התקנה בטלה לגמרי ויהרג ואל יעבור כיון שמכונים להעביר על הדת ולכן כתב רש"י נעקריה ויתקנו להם ימים אחרים כלומר אבל להכריז סתם ולומר לא יכנסו ביום רביעי זה אי אפשר לעשותו דכיון שמכונים לכך להעבירם על דתם יהרגו ואל יעברו.