דברי ריבות · חלק רל״ז סימן ט׳

ואם תאמר יצדק כל מה שכתבתי אם האי נדון דידן יש בו תורת מקח ומכירה אבל נדון דידן כפי הנראה אין בו אלא תורת מתנה דמי שמע כזאת מי ראה כאלה מכירת חזקת קרקע בארבעים אשפרוש וכיון שכן יש לו דין מתנה וכמו שנראה ממה שכתב הטור ח"ה סימן ר"ה כשניתן בפחות משוויו אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה וכיון שראוי לדון נדון דידן בדין מתנה נמצא דאף על גב דביטל כל מיני מודעות שבעולם כיון שהעדים החתומים על שטר המודעא מעידי' שהכירו באונסו בטלה המתנה משום דבמתנה בגלוי מילתא בעלמא שמגלה דעתו שנותן באונס סגי לבטל המתנה אף על גב דלא מסר מודעא וכמו שכתבו התוספות פרק חזקת הבתים דף מ"ח וזה לשונו אבל במתנה אי ידעינן באונסיה מהני מהנה ביטול ולא גמר ומבטל וגם הרא"ש שם בפסקיו כתב ומיהו במתנה היכא דידעי באונסיה אפילו ביטול לא מהני דכיון דאניס הוא אפילו לא מסר מודעא לא הויא מתנה וכן כתב הר"ן הביאו הה"ר יוסף קארו נר"ו אבן העזר סימן ק"לד וזה לשונו כל היכא דידעינן באונסיה אף על גב דלא מסר מודעא גיטו ומתנתו בטלים וגם כתב הרשב"א בתשובתיו סי' תקע"ג וזה לשונו ביטול כל מודעא אינו אלא סילוק המודעא כאלו לא נעשית אבל אינו כנותן ברצון הרי דכל הני אשלי רברבי לא מהני הביטול בנדון דידן אי חשיב כמתנה ואף על גב דלסברת רבינו אפרים שכתבתי לעיל אין חילוק בין מכר למתנה כיון דתליא טעמא בהיות שצריך שיהיו עדי המודעא הם הם עדי המכירה או המתנה כיון שהם עדים אחרים נקיים דברי שניהם ואמרינן שלבסוף נתפייס ונתרצה ממש באופן דלפי סברתו תהיה המתנה קיימת כיון שניתנה על ידי עדים אחרים וכמו שהאריך גם כן בזה הרב ה"ר יוסף קארו נר"ו ח"ה סימן ר"ה מכל מקום היא סברת יחיד אבל לפי טעם כל שאר הפוסקים בנדון דידן אי חשיב מתנה נמצא שביטול המודעא אין בו ממש וכיון שהעדי' מעידי' שהכירו באונסו סלק את המודעא כמי שאינה ונשארה מתנה באונס בגלוי מילתא בעלמא סגי.