דברי ריבות · חלק רל״ז סימן י״א

ובר מן דין אפילו לא מטי ליה הנאה כי אם הארבעים לבנים סגי שהרי חזקת החצרות מדין קרקע נגעו בהם וכמו שכתב ה"ר יוסף בן לב נר"ו בתשובותיו כלל ז' סימן מ"ו דאפילו לדעת האומרים שחזקת החצרות אין להם כח קרקע אינו אלא דוקא דוקא לענין אם יוכל אפטרפא דיתמי למכור חזקת חצר היתומים כדין מטלטלין וכו' וכיון דחשיב כקרקע אין בו אונאה אפילו מכרו בפחות משוויו והוי מכר ולא מתנה וכמו שכתב רבינו יונה והביאו הטור סימן ר"ה וז"ל בקרקעי אפילו לא נתן לו כל שוויו הרי זה מכר לפי שאין אונאה לקרקעות ואע"ג שכתב עליו שם בעל הטורים וז"ל ונראה לפרש דבריו וכשאינו כופהו אלא על המכירה אבל בסכום המעות אינו כופהו אבל אם כופהו בפחות בפוחת משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ואף בנדון דידן לא כפוהו ליתן ולמכור בפחות משויו שכן כתוב בשטר המודעא וז"ל מגזם אותנו כמה איומים וגזומים באומרו שניתן או נמכר הבתים הנזכר' לאברהם מונייון וכו' הרי שכתב סתמא שנמכור ולא פירש שכר ידוע וכיון שכן הוי מכר גמור ואע"ג שמכרו בפחות משוויו אין בזה בית מיחוש משום דאין אונאה בקרקעות והוא לא נאנס על שכר המעות אם כן שפיר אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה ליה ואע"ג דמסר מודעא כבר בטלה כמו שכבר הארכתי והוי המכר מכר ותהיה החזקה קיימת ביד ה"ר אברהם מונייון הנזכר המוחזק בה זה מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.