דברי ריבות · חלק רל״ה סימן ה׳

ובגדולה מזאת כתב הרב רבי יוסף ן' לב נר"ו בתשובותיו כלל י"ב על ראובן שאמר לשמעון כל מה שתתן ללוי אני ערב לך ולא פירש דבר קצוב ונשבע ראובן וקבל על עצמו חרם לפרוע בעד לוי וכו' ופסק שם דפטר ראובן והטעם משום דאיפשר לומר שראובן טעה בדין וחשב דאל יבא דכולי עלמא היה חייב באותו ערבות דלאו כולי עלמא דינא דהרמב"ם גמירי ומה שנשבע היה לזרז על פרעון ולהבטיחו שלא יעבור לו המועד ושלא יצטרך להעמידו בדין וכיון דאיגלאי מילתא דלא הוה חייב מן הדין משום דיכול לומר קים לי כהרמב"ם אם כן השבועה היתה בטעות דמאי דנשבע לא היה אלא דחשב דהיה חייב לפרוע מן הדין באותו הערבות הרי לך דאף דמה שאינו חייב ראובן באותו הערבות אינו אלא דווקא לדעת הרמב"ם ואפילו הכי פסק שם דאף על גב דנשבע לפרוע פטור משום דמצי למימר קים לי כהרמב"ם ואין השבועה חלה אלא במקום חיוב ממון מן הדין והשבועה לא היתה אלא לזרז עצמו על הפרעון לא לתוספת חיוב ממון כל שכן בנדון דידן דלכולי עלמא מן הדין השביעית משמטת החוב וכולי עלמא לאו דינא גמירי לידע דשמיטה נוהגת ודאי דאמרינן דזה הלוה והערב לא נשבעו אלא בחושבם שהיו חייבים לפרוע מן הדין וכיון דעבר השביעית ומן הדין לכולי עלמא פטורים דפשיטא דגם השבועה לא חלה ולא הוסיפה שום חיוב ממון ולכן גמרתי אמרתי שהלוה והערב פטורים מלפרוע זה הממון זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.