דברי ריבות · חלק רל״ג סימן ז׳

וראיה לזה שכתב בהגהה מימונית פרק ח' הלכות תפלה וז"ל ר"י נשאל על אחד שהדיר את חבירו מליכנס לביתו על דעת רבים ובית הכנסת בביתו אם יכול להתיר את נדרו לילך לבית הכנסת להתפלל אף על פי שאין מנין בעיר אפילו עם המודר והשיב נראה לי כי דבר מצוה הוא ולא מבעיא היכא דאיתיה מנין לפרקים אלא אפילו לא היה מנין לפרקים מצוה הוא שישתתפו לתפלה ובית אלקים יהלכו ברגש כיון שכבר קבעו מקו' לתפלתם ומתוך כך קובעין עצמן יותר לתפלה ומכוונין את לבם לאביהם שבשמי' וקובעין יותר מקום לתפלתן מתוך שמתפללין במקום המיוחד להם להתפלל ויכול להתיר את נדרו וכו' הרי דחשיב מצוה להתר נדר שהותר על דעת רבים היות האדם מתפלל במקום קביעותו המיוחד לו וכיון שכן האנשים האלה שלמים הם ואבותיהם בנו הבית הכנס' ויסדוהו וקבעו שם מקו' לבית תפלת' מימי עולם ושנים קדמוניות ודאי שקובעי' עצמן שם יותר לתפלה ומכוונין את לבם לאביהם שבשמים ואין לך מצוה גדולה מזו להתר שבועתם.