דברי ריבות · חלק רל״ג סימן א׳

שאלה מעשה שהיה ק"ק אחד היו מתפללים בבית הכנסת אחד מימי עולם ושנים קדמוניות באהבה ואחוה שלום וריעות בבית אלי"ם הלכו ברגש וגם בפנקס המלך יר"ה היו כתובים בפנקס אחד ובמסלה אחת והם היו כמו מאתים ועשרים אנשים ויהי כי ארכו הימים נפל ביניהם מחלוקת וקטטה ומריב' מחמת העריכה ויתפרדו איש מעל אחיו ויצאו מהקהל כמו ארבעים או חמשים כלם אנשים ונתחברו ונתקשרו יחד בשבועה חמורה לדעת רבים מפורשים להיותם לבדם נפרדים משאר אנשי הקהל ושלא ליכנס בבית הכנסת הנזכר וביררו להם י"ב אנשים ונשבעו כולם לדעתם ולדעת היותר מחמיר שבכלם להיות נשמעים אליהם ואחריהם ילכו שלא לחזור לקהל כי אם על פיהם ועמדו כן בשבועתם זו ימים רבים ובתוך אלו הימים נפטר אחד מהי"ב נבררים הנזכרים לבית עולמו ואחד מהם הרחיק נדוד והלך לדרכו ויהי כי ארכו הימים שהיה חוץ מקהלם ומבית תפלתם העיר ה' את רוחם ונתנו את לבם לשוב למקומם הראשון ולהחזיר עטרת כבוד הק"ק הנזכר ליושנה ונתחרטו מהשבועה שנשבעו ובקשו לעשות תקנות לשוב למקומם הראשון באופן שלא ישובו לדאבה עוד בקטטות ומריבות ועתה שאל השואל אם יש צד היתר לשבועה זו כיון שהיתה לדעת רבים מפורשים וגם לדעת היותר מחמיר מהי"ב נבררים הנזכרים ועוד כי האחד נפטר לבית עולמו ומי יודע מה היתה סברתו אלו היה חי וגם האחר איננו פה עמנו עומד היום לגלות דעתו ולכן הודיענו דרך זו נלך שלא נכלם ולא נכשל כי כוונתינו לשמים.