דברי ריבות · חלק כ״ג סימן ב׳

וישבו הדיינים כמו שצריכים לישב בדין [החליצ' דין ממון הוא שגובה כתובתה] ויושיבו את השנים הנוספים נפרשים ונמשכים קצת מן השלשה להיכרה ויעמדו היבם והיבמה מעומד [דחליצה כעין דין דכתיב ועמדו שני האנשי' או אסמכוהו אקרא ועמד ואמר ואמירתו ואמירתה שוים] וישאלוהו אם רוצ' ליבם או לחלוץ. ואם אומר שרצונו לחלוץ יאמר לו לבטל כל מודעות שמסר. ולדעת קצת מתירין לו שבועה שנשב' לחלוץ וגם שבוע' או חרם שלא ישא אשה אחרת על אשתו אם הוא נשוי. [וצריך שישאלוהו אם הוא אטר כדי שלא תהא חליצה פסולה ותהא חוזרת על כל האחין רבינו יחיאל מפריש] ויתנו לו מנעל החליצה במתנה אף על פי שמחזירו אחר כך שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה [ואם המנעל מיוחד לכך אין צריך להקנותו ליבם+. ויהיה רגלו הימני [דילפינן רגל רגל ממצורע רגלו הימנית] יחף וגם רחוץ יפה שלא יהיה עליו טיט. וגם המנעל יהיה נקי מבפנים מטיט ומכל דבר שלא יהיה דבר חוצץ בין העור והבשר [מעל רגלו ולא מעל דמעל+. ויקשור המנעל היטב בקרסים ולולאות ואחר כך יכרוך הרצועות הארוכות סביב לאזני המנעל [מרדכי יכרוך חמש כריכות ואין קפידה בכרכי' אם הם זה על זה גם על המנעל דלאו היינו מעל דמעל] וצריך שיכרוך אותן כפגימות והנקבים העשויו' באזני המנעל כדי שיהיו הכריכו' על בשרו ממש [מרדכי יכרוך עד שישובו ראשי הרצועות על השוק לפנים ממעל לאזני המנעל דהיינו על שוקו ערום+. וגם יכוין שיבא הקשר באותו המקום. ולא באזני המנעל באופן שיהיה הקשר נוגע בבשר ויקשור קשר חזק ועניבה עליו [כי היכי דתחזי חליצי מעלייתא] ויש אומרי' שני קשרים זה על זה וילך היבם שנים או ג' הפסיעות כדי שיהיה נראה שהמנעל שלו [מרדכי צריך להלך בו שעה אחת קודם חליצה כדי שיראה שהוא שלו ומכוון לרגלו+. ויעמוד היבם אצל הכותל או סמוך לעמוד. כי היכי דלדחפיה לרגליה בקרקע ויחזרו הדייני' לשאול לו אם רוצה ליבם או לחלוץ והוא משיב באיזה לשון שירצה איני רוצה ליבם ומקרין ליבמ' בלשון הקדש [שנ' ככה משמע בלשון הזה] מלה במלה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי לא אבה צריך לקרות' בנשימה אחת [הרא"ש שלא יהא משמע אבה יבמי ומלת לא חוזרת אתיבת מאן יבמי+. ויש נוהגין לומר ליבם הבנת מה שאמרה ואח"כ מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה בלא הפסק בין לא חפצתי [זה אינו לפי שיטת הרא"ש דלא קפדינן בהא לפי שהוא תחלת דבורו] וקריאתה וקריאתו יהיה מעומד. ויזהירו הדייני' שיכוונו שניהם בחליצה להתיר' לשוק שאם לא כיון לכך החליצה פסולה [רב אלפס דאם לא עשה כן חליצתו פסולה+. תתחיל היבמה להתיר קשר הרצועות ואחר כך הקרסים וכל זה בימין שלה בלא סיוע שמאל. ולא תהיה לא יושבת ולא כורעת אלא עומדת. ולא יסייע היבם לא בידו ולא ברגלו אדרב' ידחוק רגלו בארץ היטב. ואז תתפוש היבמה רגלו בידה השמאלית ותחלוץ המנעל בידה הימנית וגורר' המנעל מעט [פי' שומטת העקב] ומשליכתו לארץ ותעמוד היבמה בקומה זקופה לפני היבם. ויאמרו לה הדיינים שתרוק רוק גדול כל מה שתוכל לפני היבם ויראו הדיינים [דכתיב לעיני הזקנים וירקה] הרקיקה משתצא מפיה ועד שתפול לארץ [לאו דוקא דכיון שהגיע נגד פניו של יבם סגי+. ולא תרוק דם לבד [דכתיב וירקה ואין כאן רוק כלל] אבל מעורב לית לן בה. ואחר כך מקרין אותה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל: