אחר כך בא שמעון ונתרעם בפני הרב למה דן כך שהרי אותה הנכסים הורישם הנפטר לאמו ואחר כך נפטרה האם והניחתן לו בירושה ואין שום שטר צואה על זה אלא ששמעון טוען זה באומרו שהוא נאמן במיגו עוד טוען שמעון שאחיו ראובן צוח בשעת מותו שיתנו לאמו ג' אלף אש' וספרים שהיו בידו לפי שהמעות היה חייב לאמו והספרי' היו של אמו ובאות' שעה לא נכתב שטר צואה אלא אחר כך וזה לשון נוסחה בהיות שמרת פלונית הניח לה בנה מעות וספרים וכו' בפני עדי' והיא יראה שמא ימותו העדים או ילכו להם לכן חלתה פני העדים שיבאו ויגידו בפני ב"ד מה שידעו וזה נוסח העדות אנו עדים חתומי מטה מעידי' עדות אמת וקיים ואין בדברינו שקר וכזב ואנו עתידין ליתן דין וחשבון אם אנו מעידים עדות שקר וזה נוסח עקר העדות אשר כתב הסופר אנו נכנסנו בבית פלוני כד כשיר ורמא בארצא וכו' וכאלה טעיות הרבה ואלה המקבלי עדות הם עמי ארץ ואינם יודעים לא בדיני עדות ולא בשום דין ועתה שמעון תובע מהאפוטרופוס אותן המעות והספרי' שהניח אחיו לאמו מכח קבלת העדו' הנז' כיון דאיכא רברבתא דסברי מקבלין עדי צואה אפילו על יתומים קטנים וכתב רבינו ירוחם מעשים בכל יום שגובין בשטר צואה אפילו מיתומים קטנים.
דברי ריבות · חלק רכ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.