דברי ריבות · חלק רכ״ו סימן ב׳

עוד טעם שני להתיר נשואי גאמילה הנזכרת עם רבי יוסף הנזכר להיות שאין ממש בקבלת עדות קדושי רבי משה הנזכר להיות שנתקבל העדות שלא בפני בעל דין לא בפני גאמילה ולא בפני אביה ואנן קיימא לן דיבא בעל השור ויעמוד על שורו ולכן אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אם על הראשון נראה לע"ד ששלש תשובות בדבר א' דהא דאמרינן שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת היינו דוקא כשיש שלום ביניהם אבל כשיש קטטה ביניהם אינה נאמנת משום דמעיזה ומעיזה כמו שכתבו התוספות פרק האשה שלום וכן פסק הרא"ש והטור אבן העזר סימן קנ"ב ולכן בנדון דידן כיון שיש קטטה ביניהם אם היתה טוענת גרשתני אינה נאמנת שנית דטעמא דאמרינן האשה שאמרה גרשתני נאמנת הוא משום דחזקה אין אשה מעיזה פניה לפני בעלה לומר גרשתני וכיון דטוענת גרשתני צריכה העזה לא אמרינן שתהא נאמנת במה שאמרה שקדושי יוסף קדמו במיגו דאי בעיא אמרה גרשתני דהא לטענת גרשתני צריכה העזה ואינה יכולה להעיז פניה אבל לטענת קדמו קדושי יוסף אינה צריכה העזה ונוסף על זה דאיכא דמסייע לה לטענה זו והוא שטר קדושי יוסף דמסיע לה לטענה זו וקיימא לן דאפילו בטענה שצריכה העזה אם יש לה עד אחד דמסייע לה אמרינן דמעיזה ומעיזה ואינה נאמנת כדאמרינן פרק שני דכתובות והביאו הטור ן' העזר סימן י"ז כל שכן בנדון דידן דאין כאן מיגו מתרי טעמי חדא דטענת גרשתני צריכה העזה וטענה זו שטוענת קדמו קדושי יוסף אפילו בלי שום סיוע אין בה העזה.