דברי ריבות · חלק רכ״ד סימן ג׳

ועתה ראינו בעינינו שההסכמה נהפכה כקשת רמיה כי ממנה תצא מלחמה גדולה וחלוק לבבות וזה להיות כי היו עשוקים ורצוצים במסים וארנוניות והפרעניות ואין לאל ידם שישמעו קולם להיות שהשבעה גבירים היו משעבדי' אותם כעבדים נמכרים והיו אומרי' שאחרי דבריהם לא ישנו בלי טענה ובלי חשבון וגם להיות שהם גבירים וגדולים לא היו משגיחים בפרטים באופן שהעניים לא היו מושגחים בקהל לא בגילם ולא באבלם ולא היו מלוים אותם עד שאמרו שפעם אחת היה בקהל נפטר אחד והוצרכו לשכור נושא סבל להוליכו לבית הקברות ודרך כלל שום תקנה הנהוגה בקהלו' הקדש לא היה בקהל עד שאף על פי שאין קהל בעולם שלא ימנו בו פרנסים להנהיג יחידי הקהל ולהשגיח בצרכם בתביעת' וטענת' ומשאם ומתנם בקהל הזה אין פרנס שינהיגנו וישגיח עלינו ויעזרנו בתביעתינו וטענותינו באופן שהקהל היו כצאן אשר אין להם רועה וכאלו רבות שעצמו מספר שהיה כל אחד וא' מהקהל טוען ומתרעם לכן גמרנו והסכמנו לבטל ההסכמה הנז' ולהתנהג ככל הקהלות קדושו' אשר בגולה להעמיד פרנסים וממוני' ואנשי מעמד שינהיגו וידריכו הקהל מזמן לזמן כדרך כל הקהילות שהפרנסים והמעמד אשר שרתו נשלם זמנם ממנים פרנסים ומעמד אחר, מהם עשירים, מהם בנוניים, מהם עניים, כדרך כל הקהלות יצו באופן שיהיה כל העם מקצה מושגחים בכל ענייניהם ולקיים עליהם מצות גמילות חסדים עם החיים ועם המתים ואין דעתם סובל להיות נחשבים כעבדים שפה להם ולא ידברו בפני השבעה הגבירים הנזכרים כי עבדי הם אמר קרא ולא עבדים לעבדי' וגם קצת מהחתומים טוענים שהיו אנוסים בשבועתם ונשבעו באונס גמור שלא כרצונם באופן שרבו שם הטענות ודברי ריבות ועם היות שהשתדלתי שם בכל מאמצי כחי לתקן ולפשר הענין כדי שלא יצא מזה איזו תקלה באמרי שההסכמה הנזכרת היא חזקה כראי מוצק בגזרת נח"ש ובשבועת התור' ואיך מלאם לבם להכריז פרנסים ומעמד מדעתם נגד תקנת וגזרת ההסכמה הנזכרת כי אין לאל ידם לעשות כן כי חס ושלום הם נכשלים בחומרא ענו ואמרו שכבר, התירוה בתוך קהל ועדה בפומבי הגדול בלי שום מעכב ופוצה פה ומצפצף באופן שלא עלה בידי לתקן את אשר עותו ומשם יצאתי והלכתי לביתי.