וכיון שכן נמצא שמודה ה"ר יוסף הנזכר שחייב לה"ר יהודה הנזכר ד' אלף אשפרוש ואינו יודע באמתות שפרעם אלא שטוען שמא ואומר כיון שאני מוצא כתוב בפנקס החכם הנזכר שמכר המשכונות טען בפני בית דין שמא פרע מהם אלו הד' אלף אש' ואמר בפירוש בבית דין אני איני יכול להשבע על זה שפרעם כי איני יודע בודאי שפרעם אלא אני טוען שכיון שנשא ונתן עמו ונמצא כתוב שמכר המשכונות מסתמא שפרע המעות בשביל טענה זו חייב לשלם המעות דקיימא לן התובע לחבירו ואמר לו מנה לי בידך והשיב הנתבע ואמר כן היה לך בידי ואיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם וכן פסק רב אלפס בהגוזל בתרא על ההיא מתניתין דקתני האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לא החזרתי חייב לשלם כתב וז"ל ודוקא בדקא תבע ליה חבריה דכיון דבריא ליה שגזל או שלוה ואסתפק ליה אם החזיר או לא החזיר חייב דאין ספק מוציא מידי ודאי וכן פסק הרמ"בם הלכות טוען ונטען פר' א' וכתב עוד שם ולא ישבע התובע כלל אפילו שבועת היסת מפני שהוא יודע בודאי שהוא חייב והרי זה טוען אותו טענת ודאי ונסתפק אם נפטר או לא נפטר וכן פסק חו"מ סי' ע"ה וכתב שם והתובע אין צריך לישבע אבל אם ירצה יחרים סתם על כל מי שנוטל ממונו שלא כדין וכן פסקו כל הפוסקים:
דברי ריבות · חלק רט״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.