דברי ריבות · חלק רי״ב סימן ד׳

תשובה דבר ברור הוא זה שחייב לפרוע ליהודה זה שהרי חייב זה עצמו לו בשעת ההלואה וכו' והביא כמה ראיו' לזה וגם הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ח סימן ה' כתב על שטר שכתוב בו או לכל מי שיוציא שטר זה וכו' וזה לשונו תנאי זה אינו אלא במקו' הרשא' או במקום כתיבה ומסירה כיון שידוע שעיקר הממון הוא של המלוה ולא עשה תנאי זה אלא שלא יצטרך להרשאה אם ירצה לעשות שליח לגבות חובו כו' וכן פסק בסימן ו' וז' הרי דלהני אשלי רברבי במקום שכתוב תנאי זה אין צריך הרשאה כלל אלא השטר הרי הוא כהרשאה גמורה ולכן הפרעון שפרע ראובן הוא פרעון חשוב וא"ת אין הנדון דומה לראיה דאלו התם בתשובות הרשב"א והרא"ש הוא שמביא השטר עצמו ואלו בנ"ד לא הביא אלא טופס השטר לא השטר עצמו י"ל דאדרבה נדון דידן עדיף וזה שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ד היה השטר יוצא מתחת ידי אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אף על פי שהוא בתוך זמנו נשבע היסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה והשתא נידון ונאמר ומה כשאחר מביא השטר עצמו שמן הדין היה נראה שהיה יכול הלו' להשתמט ממנו ולומר לאו בעל דברים דידי את במיגו דאי בעי אמר כבר פרעתי וממני נפל מכל מקום אמרינן דחייב לפרוע למוציא השט' מכח התנאי ולא בעי הרשא', בנדון דידן דלא מצי לטעון פרעתי וממני נפל השטר שהרי שטר זה אינו שטר החוב עצמו אלא טופס השטר ומעידים עדים שהושלש השטר עצמו ביד ב"ד עד שיגב' החוב ועת' שט' הטופ' הוא ביד הלוה לא כ"ש דחשיב הפרעון פרעון ואין לו לשמעון נגד ראובן שום תביעה.