דברי ריבות · חלק ר״י סימן א׳

במסכת עבודה זרה פ' כל הצלמים דף מ"ז דבור המתחיל והוא שסייד וכייר בגופה של אבן אומר ר"י כי לאו דווקא נוטל מה שחידש ותו לא דאם כן אפי' לא סייד בגופה של אבן נמי וכו' כונת התוספות בזה לעניות דעתי הוא לתרץ קושייא והיא כי לפי מסקנת הגמרא דקאמר כי אתמר דרבי אמי לענין ניטול אתמר דאע"ג דסייד וכייר בגופה של אבן וכו' מאי והוא שסייד וכייר דקאמר רבי אמי דמשמע דוקא כשסייד וכייר הוה ליה למימר א"ר אמי' אף על גב שסייד וכייר וכו' לכן אמרו התוספות מלבד קושיא זו יש קושי' אחרת במתניתין דשלש אבנים דמאי טעמא שני בלישניה ואמר סיידה וכייר' נוטל מה שסייד וכייר ולא קאמר נוטל מה שחידש כמו שאמר במתניתין דשלשה בתים אלא ודאי להכי שינה הלשון ולא קאמר נוטל מה שחידש משום דבאבן לא סגי בנטילת מה שחדש ותו לא אלא נוקב כל האבן מעבר לעבר וכו' ולהכי קאמר נוטל מה שסייד וכייר שרוצה לומר נוטל מגוף האבן עצמו כל מה שעומד נגד מה שסייד וכייר עד שתנקב האבן מעבר לעבר באופן שמלשון המשנה משמע שצריך לנקוב האבן ועל משמעות זה בא רבי אמי על מתניתן ואמר מאי דמשמע מלשון המשנה שצריך לנקוב האבן מעבר לעבר הוא דוקא שסייד וכייר בגופה של אבן אבל כשלא סייד וכייר בגופה של אבן בנטילת מה שחידש לבד סגי ומאי דקאמ' בגמרא אף על גב דסייד וכייר בגופה של אבן כי נטל מה שחידש שפיר דמי הוא כבחינ' מאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא אבל רבי אמי בא על משמעות לשון המשנה דמשמע שצריך לנקוב האבן מעבר לעבר לכן אמר שזהו דוקא כשסייד וכייר בגופה של אבן אבל אם לא היה בגופה של אבן בנטילת מה שחידש סגי.