דברי ריבות · חלק ר״ה סימן ב׳

תשובה תחלת כל דבר צריך לידע מה טיבו של ה"ר יצחק הנז' במעשה המר אשר עשה בעדות אשר העיד בערכאות של כותים נגד הדין והתורה כיון שהיה לו למאיר קזיש מחילה גמורה מהאיש פלוני כפי הטענה וזה דגרסינן בקמא פרק בתרא מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא דכותי ואזיל ומסהיד ליה בדיני דכותים על ישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא דאינהו מפקי ממונא אפומ' דחד ופירש רש"י ונמצ' שמפסידו שלא כדין וכתב המרדכי שם וז"ל פסק ר"ת על ישראל היודע עדות לכותי שישראל חייב לו ומעיד עדותו משמתינן ליה אף על פי שמעיד אמת לפי שבדיניהם מוציאין ממון על פי עד אחד ונמצא שמפסיד חבירו שלא כדין דמצי לאשתמוטי והשתא נידון ונאמר ומה אם במקו' שיודע שמעיד אמת שחייב לו מ"מ כיון שמן הדין מצי לאשתמוטי אמרינן דמשמתינן ליה בנ"ד שאינו חייב לו כלל שהרי יש לו שטר מחילה שאין לו עליו שום תביעה לא כל שכן דמשמתינן ליה כיון שעדותו גרמה לו לחייבו שלא כדין וכיון שזהו טיבו של אדם זה אומדנא דמוכח הוא שאין להאמינו בשום טענה שיטעון ומה גם עתה שסופו הוכיח והסכים על תחלתו שבהיותו עומד בדיין לא המתין לגזירת הדיינים אלא עמד וברח והסתיר פניו בל ראה לנצח כל שכן דבנדון דידן אינו נאמן מן הדין הגמור במה שטען שכבר פרע מה שגזרו עליו הדיינים משום דמצי טעין רבי יוסף קאזיש הנז' שטרך בידי מאי בעי והוא הליטר' של קנבייו ואף על גב דאיכא פלוגתא דרבוותא אם נאמן אדם לומר פרעתי על כתיבת ידו מ"מ בנדון כי האי שעשה מה שאינו ראוי לעשות הדין נותן דסמכינן אמאן דאמר דאינו נאמן לומר פרעתי וכמו שכתב הריב"ש בתשובתיו סימן תנ"ד שכת' אם יראה בעיני הדיין שהאחד דבריו מכוונין מן האחר יטה הדין לזכותו וכו' ודאי שרבי יצחק הנז' נראה מתוך מעשיו שמכריח עצמו מן הדין ודבריו של ה"ר יוסף הנז' יותר מכוונים אל האמת לכן ראוי להטו' הדין לזכות ה"ר יוסף הנז' ונאמן לומר שטרך בידי מאי בעי ואינו נאמן ה"ר יצחק לומר פרעתי. ובר מן דין מן הדין הגמור אינו נאמן לומר פרעתי שהרי במקום הקונטראטו הוא מנהג קבוע וידוע דכתיבת ידו של אדם חשוב כשטר גמור ואין אדם פורע אלא אם כן נוטל כתיבת ידו ואם איתא דפרע היה לו ליקח חתימת ידו ואפילו שנאמר שדין תורה אינו מחייב כך בכי האי מילתא אזלינן בתר מנהגא כדתנן פרק השוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה וכתב הירושלמי על זאת המשנה הביאו רב אלפ"ס בהלכות וגם הרא"ש בפסקיו וז"ל אמר רבי אושעיא אמר רבי אלעזר בכל מקו' המוציא מחבירו עליו הראיי' חוץ מזו זאת אומרת מנהג מבטל הלכה וכתב בהגהות הרא"ש וז"ל כתב רבי ברוך מריגישפורק בשם רבינו חננאל ושערים דרב האי גאון לשנות המנהג אפילו במיגו אין נאמן ואפילו תפס לא מהני לשנות המנהג אם טוען שעשה מעשה בשינוי המנהג אף כאן בנ"ד שטוען רבי יצחק שפרע מה שגזרו עליו הדיינים ולא לקח הליטרה הוא הפך המנהג הקבו' באות' העיר ודאי שאינו נאמן אפילו היה לו מיגו דאי בעי לאמר לא חתמתי מעולם כי אין זו חתימתי כל שכן בנ"ד שאין כאן מיגו דכתב ידו יוצא ממקום אחר וגם איכא עדים שמכירים חתימת ידו כפי מה שהוגד לי וכן פסקו כל הפוסקים דכל שנהגו כן הסוחרי בענייני קנין מקח דאזלינן בתר מנהגם וכמו שכתב הריב"ש סימן שמ"ה ומן הטעם הזה עצמו אינו נאמן נמי על השאר לומר לא נתחייבתי אלא על תנאי שיעמדו לחשבון ה"ר יצחק וה"ר מאיר ומה שיעלה בחשבונם היא מה שנתחייבתי שאם כן היה לו ליקח מיד הליטרא מיד ה"ר מאיר קאזיש כיון שפרע לפי דעתו מה שגזרו עליו הדיינים כיון שמנהג העיר כך ועוד שהוחזק כפרן בטענה זו כיון שיש לו עדים חתומים במחילה שאין לו עליו כלום ועל כל זה נתחייב בסך הת"ן אישקדוש נראה ודאי שנתחייב על הכל כי מה חשבון היה ביניהם אחר שיש ביניהם מחילה גמורה ועוד בר מן דין האומר על שטר הודאתו אמנה היתה הודאתי אם יש עדים שהיא חתימת ידו איכא מאן דאמר דאינו נאמן אף על גב דאיכא מיגו דאי בעי אמר פרעתי וכמו שהביאו בית יוסף סימן ס"ט ואע"ג דאיכא מאן דפליג ואמר דנאמן היינו דוקא במקום דאיכא מיגו וכמו שכתב הטור שם נאמן בהיס' במיגו שאם היה רוצה היה אומר פרעתי וכו' אבל במקום דליכא מיגו כנדון דידן שמנהג קבוע וידוע בעיר שאינו נאמן לומר פרעתי גם לא יהיה נאמן לומר אמנה היו דברי כיון דאין כאן מיגו כ"ש דאיכא פלוגת' דרבוותא דאפילו בלא מנהג אין נאמן לומר פרעתי אכתיבת ידו ולר' יצחק הנז' אשר עלה לו שמעשיו מורים כי בורח הוא מן הדין והולך דרך עקלתון וכמו שכתבתי ראוי לדון כמ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי אחתימ' ידו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בשאלה שרמזתי לעיל כל מה שכתבתי גמרתי אמרתי שחייב ר' יצחק צרפתי הנז' לפרוע ולשלם לר' יוסף קאזיש הנז' הת"נ אישקדו' אשר תובע ממנו על הדין ועל האמ' כפי שנרא' לעניו' דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.