ראשונה כתב החכם הנזכר שהדין עם לאה ובניה וכו' והטעם לזה שכתב הרמב"ן בתשובה הביאה בית יוסף חשן משפ' סימן רי"ב דסתם אדם רוצה לקיי' מתנותיו וכל שאפשר לדון כן לדון וכו' וכתב ואם בסתם כל אדם אנו אומרים שרוצה לקיים מתנותיו כל שכן וק"ו בראובן זה שהפליא לעשות עם אחותו ובניה עד שצוה ליתן לה מתנה גדול' כמו שכתוב בצווא' ע"כ דבריו ואני אומר שאין בדברים אלו ממש והטעם דעד כאן לא קאמרי' דסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו אלא במקום שיש לנו לסמוך בדבריו ולומר שכלל בדברים ההם אף הענין ההוא שאנו מסופקים בו אז נאמר ודאי שכלל הענין ההוא בדבריו לפי שאדם רוצה לקיים מתנותיו לפי שאותם הדברים שדבר הם עצמותיים ועקריים ומהנים לענין דינא ואין הספק אלא אם נכלל בדברים ההם אף הענין ההוא או לא אבל כששרשן של הדברים שדבר אין בהם ממש ולא יועילו ולא יצילו כי תהו המה מה מעלה, ומה מוריד רצון השכיב מרע והלא דברים שבלב אינם דברים:
דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.