דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן י״ט

ליתא דעד כאן לא קאמרינן התם בעומד מהני אלא כשעמ' בקרקע בפני הנותן ממש ולכן אמרינן ודאי כיון ששתק ולא מיח' בו גילה כונתו שדעתו בהקנאתו מגופא של קרקע קנו מידו ואע"ג דהשת' קא צווח השתא הוא דקא הדר ביה אבל בנדון דידן שלא עמדה בבית אלא בפני היורש אין שתיקת היורש מועיל לפרש כונת לשון הנותן דמהיכא קא ידע ומה ששתק עד עכשו הוא שהיה סבור שהדין כך שהמתנ' קיימת מכח הלשון ההוא אבל עכשיו שראה שאין ממש במתנה ההיא טען טענתו אבל לעולם לא היתה שתיקתו בשביל ידיעת כונת הנותן אלא בשביל חסרון ידיעת הדין אבל לעולם לשון המתנ' בגרעונו וחסרונו עומד וכיון דהשתא ידע היורש שאין ממש במתנ' ההיא יכול למחות ביד לאה או יורשי' אפי' שאכל פירות הבית ההיא שני חזקה לפי שיכול לומ' לא הייתי יודע שימחה ומה גם עתה אם הי' היורש בזמן פטיר' ראובן קטן ואפילו הי' שם אפטרופוס דפשיטא שיכול למחות כמו שנראה מכמ' פוסקים הביאם חו"מ סי' קמ"ט.