דברי ריבות · חלק קצ״ג סימן ב׳

תשובה נראה לעניות דעתי דלוי הנז' מן הדין פסול לדון לראובן הנז' וטעמא דמילתא דגרסינן בסנהדרין פרק זה בורר אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה וכו' ואם איתא שהיה כשר לדון לישמעינן רב חסדא רבותא ולימא אבי חתן ואבי כלה דנין זה לזה ומינה שמעינן דכ"ש דמעידין דהא תנן במסכת נידה פרק בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון אלא ודאי מדלא קאמר הכי נראה דסבר רב חסדא דדוקא מעידין זה לזה אבל אין דנין זה לזה דהוי דומיא דאוהב ושונא דאף על גב דמעידין מכל מקום אין דנין כדתנן פרק זה בורר האוהב והשונא אוהב זה שושבינו שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה אמרו ליה לא נחשדו ישראל על כך ופי' רש"י לא נחשדו וכו' להעיד שקר משום איבה ואהבה ודוקא בעדו' פליגי אבל בדין מודו ליה רבנן דפסול לו לדון דכיון דסני ליה מצי להפוכיה בזכותיה וכן הלכה שכן פסקו כל הפוסקים דאוהב ושונא פסול לדון וכשר להעיד וכיון שכן הוי מחותנו דומיא דאלו דאף על גב דמעידין זה לזה מכל מקום אין דנין זה לזה ואם תאמר אי הכי הא דקאמר בגמרא פרק בא סימן על מתניתין דיש שכשר להעיד ואינו כשר לדון לאתויי מאי אמר רבי יוחנן לאתויי סומא באחד מעיניו ומני רבי מאיר היא וכו' ומוקי לה למתני' דלא כהלכת' ודלא כסתמא אחרינא דסנהדרין כדקאמר שם בגמרא ואם איתא דמחותנו אף על גב דכשר להעיד פסול לדון נימא לאתויי מחותנו דכשר להעיד ופסול לדון אלא ודאי נראה דכשם שכשר להעיד כך כשר לדון ויש לומר דקושיא זו שייכא נמי באוהב ושונא דנוקמא למתניתין באוהב ושונא וכבר הקשוה התוספו' שם פרק בא סימן ותירצו דלא פסיקא ליה שהרי לכל העולם כשרים האי תירוצא שייך נמי לקושית מחותנו דלא פסיקא ליה שהרי מחותנו כשר לכל העולם ולהכי לא אוקמה למתניתין במחותנו.