דברי ריבות · חלק קצ״א סימן ט׳

יש לומר כי מלבד שאין אנו יודעים אם זה הארוס היה מארץ אחרת או אם היה משם מארץ מולדת' מן הארוס' שאם היה משם ממקום הארוס' לא שייך ביה טעמא שעל מנת כן נשאה אעפ"י שלא פירש וגם לא ידענו לאיזה מקום היה רוצה להוליכ' למדינ' או לכפר דאיכא כמה חילוקים בזה וכמו שכתב הרמב"ם שם וכל הפוסקים מ"מ יש לנו טעמא רבא אחרינא שהארוס היה חייב לבא אצלה לכונס וזה שכתב הריב"ש בתשובותיו סי' קע"ז שמה שכופין אותה לצאת אחריו היינו דווקא לאחר נישואין אבל קודם נישואין אין כופין אותה לצאת והביא כמה ראיות על זה וכיון שכן בנדון דידן בדין נדוהו שיבא לכנוס או יפטרנ' בגט והוא ברצונו רצה ובחר בגירושין ואין כאן אונס כלל ואף אם נחשבהו לאונס כיון שהי' בדין כמו שהוכחתי והוא ביטול כל המודעות כדין וכשור' בשעת כתיב' ובשעת נתינ' הגט הגט הוא כשר כדתנן בערכין פרק משקלי עלי וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואמרינן בגמרא אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטא לא צריכא דעשוה ואירציה מהו דתימא בטולי' בטלי' קמ"ל דאם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעי' הרי לך כיון דבטלי' למודעי ואמר רוצה אני אע"ג דהו' על ידי כפיי' כיון שאות' כפיי' היה כדין הגט הוא כשר גמור.