וא"ת והא נדון דידן לא דמי לנדון דר"י דנדון דר"י הוא שהמעות היה של הכותי ושלח ראובן לשמעון לקבל מעותיו מן הכותי וטעה הכותי במעות שנתן אבל בנדון דידן הוא להיפך שהמעות של ישראל הוא ומעולם לא באו ליד הכותי וכיון שכן נימא דהכל לבעל המעו' דומיא דמה שנשאל למהר"ם ומייתי לה הרא"ש בפסקיו פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוניות מספר קנין סימן עשרים ראובן שאמר לשמעון תקיף לי בגדים מן הכותי וכן עשה לאחר זמן נתן ראובן לשמעון המעות ליתנם לכותי ושכחם הכותי ולא תבעם והשיב שיחזיר המעות לראובן וכן פסק הרמ"ה כמו שכתב חו"מ בשמו סימן קפ"ג ויש לומר דלא דמי דהתם הוי טעמא שמעולם לא זכה הכותי באותן המעות עד דאתו לידיה דאמרינן בפרק איזהו נשך זכיה מתורת שליחות איתרבאי וכותי דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכיה כל שכן הכא דלא אמר אלא תן גרידא דלא זכה ואם כן כל זמן שהמעות ביד שמעון הם ברשות ראובן ואם הכותי שכחם כיצד הלא עושה סחורה במעות של זה אלא יחזרו המעות לבעלי' הראשונים שהרי לא נתכוונו לזכות המעות לשמעון אלא לכותי ואם כותי לא קנאם הדרי למרייהו.
דברי ריבות · חלק קפ״ט סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.