ונראה לע"ד דמדמינן ליה להאי דכתב ר"י שהכל לשליח ולכן בנדון דידן שראובן ושמעון השתדלו בענין עם התוגר שימחוק החוב חולקין ביניהם בשוה ואין לבעל המעות שום דבר דאף על גב שכתב ר"ת בההיא דר"י שהכל לבעל המעות כמו שכתוב שם בתוספות נראה דהלכה כר"י וכן פסק הרא"ש בפסקיו כוותיה וכן פסק הטור סימן קפ"ג וכתב המרדכי שם בכתובות שכן פסק הרמב"ם לפני רש"י ז"ל וכיון שכן נדון דידן זה הריוח לא בא בשביל מעות של בעל המעות לשנאמר שהכל לבעל המעות או לפחות חולקים אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו. ועוד שהרי כתב ר"י שלהיות שאם היה רוצה היה מחזיר לכותי כל מה שהטעהו אמ' שהכל לשליח כל שכן בנדון שלנו שבלי שום חזרה אלא בשב ואל תעשה היה הכותי גובה כל החוב ונמצא שמה שהרויחו הרויחוהו בהשתדלותם ועוצם ידם ואין לבעל המעות שום דבר ואפשר שאף ר"ת מודה בנדון דידן דעד כאן לא קאמר ר"ת התם אלא משום דהוי טעות שכן כתב שכל טעות שעל ידי מקח בין על ידי שטעה במנין הכל לבעל המעות אבל כאן הם השתדלו עם הכותי שירויח להם הסך ההוא וזכו וכיונו לזכות לעצמם.
דברי ריבות · חלק קפ״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.