דברי ריבות · חלק קפ״ט סימן ב׳

תשובה עקר ושרש זה הדין יתבאר מהא דתנן בכתובות פרק אלמנה נזונת היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה ופריך בגמרא מאי שנא שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנן ארווחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבו' כן שנא רבי הכל לבעל המעות כדתניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יהוד' רבי יוסי אמר הכל לבעל המעות והתניא רבי יוסי אומר חולקין אמר רבי בר חמא לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה אמר רב פפא דבר שיש לו קיצבה חולקין דבר שאין לו קיצב' הכל לבעל המעות. פי' דבר שיש לו קיצבה כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו א' יתירה חולקין דמתנה הואי יש לומר לשליח ניתנה ויש לומר לבעל המעות ניתנה כמו שפי' רש"י או הוי טעמא כמו שפירש הרי"ף דהואיל ובאתה לו הנאה לשליח על ידי בעל המעו' חולק עמו אבל דבר שאין לו קיצבה אלא שנמכר מאומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר גמור ובשביל המעות נתן מה שנתן וכן הלכתא וכן פסקו כל הפוסקים וכתבו התוספות שם בהלכה פרק אלמנ' ניזונית בשם ר"י על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה הכותי בחשבון נראה שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את הכותי מה טיבו של בעל הבית ואפילו חולקין אין שייך לומר משום דעל ידי מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסובר שהמעו' שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוה ודבר בפני עצמו הוא תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לכותי כל מה שהטעהו וכו'.