דברי ריבות · חלק קפ״ח סימן ו׳

אבל איכא טעמא אחרינא דאפילו שבועה אין כאן והיא סברת הרמב"ם שכתב פרק י"א הלכות מכירה הוא ורבותיו שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אפי' קנו מידו לא נשתעבד וכו' וכן פרק כ"ה הלכות מלוה ולוה כתב מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב וכו' יראה לי שאין זה הערב חייב כלום. שכיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שעבד עצמו וכו'. אף בנדון דידן אין כאן דבר קצוב ולא שעבד עצמו ה"ר שמואל הנז' ואף על גב דפליגי עליה דהרמב"ם בסברא זו כמה פוסקי' יוכל ה"ר שמואל הנזכר לומר קים לי כפלוני גאון להחזיק במה שבידו לאוקומיה ממונא אחזקתיה כל שכן בנדון דידן איכא בחינה אחריתי דכולי עלמא מודו דאין כאן חיוב כלל וזה דעד כאן לא קאמרי שהאדם מתחייב ואפילו בדבר שאין לו קצבה אלא כשאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב כלומר שצוה ואמר לו תן אבל בנדון דידן מעולם לא אמר ה"ר שמואל הנזכר לרבי אליעזר הנזכר לא הוא ולא שלוחו תן שום מעות לדוד מוהל שהרי בשטר הבא לפנינו אין כתוב בו אלא שצוה לכתוב לרבי יהודה ראמאש שיכתוב לה"ר אליעזר שכל זמן שיבקש ממנו דוד מוהל איזה מעות או סחורה בתת ה"ר דוד הנזכר לרבי אליעזר הנזכר כתב ידו מכל אשר יקבל ממנו ושיכתוב בתוך הכתב שיפר' פה ה"ר שמואל הנז' מעתה נתחייב הר' שמואל בחוב וכו'. הרי שלא ציוה ואמר ה"ר שמואל לתת לה"ר דוד שום דבר לשנאמר שחייב בשביל כך אלא צוה שיכתבו שאם ברצונו הפשוט יבקש דוד מוהל איזה מעות או סחורה וכו' וברצונו הפשוט בלי שום צווי ירצה ה"ר אליעזר ליתנו לו אז אני אומר שאם יכתוב דוד מוהל כתב וכו' אני מתחייב וכו' נמצא שמעולם לא נתחייב ה"ר שמואל אלא משעת כתיבת דוד מוהל לא מסבת צווי נתינת המעות או הסחורה שזה מעולם אין לו עסק בזה כי אם רצון דוד מוהל ורצון ה"ר אליעזר ויאותו שניהם וכיון שכן לכולי עלמא אין כאן חיוב כלל לה"ר שמואל.