דברי ריבות · חלק קפ״ז סימן ז׳

יש לומר דמה שכתב הרשב"א שהוא כפנקס בעלמ' ומפי כתבם איקרי הוא לענין דלא חשבינן ליה לשטרא שבראי' החתימ' לבד חשיב כשטר עד שנאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד דכל שטר בחזקת כשר הוא ודאי הא לא אמרינן כיון שנעש' שלא מדעת המתחייב אבל אחר שהעד עצמו החתום על השטר העיד על חתימת ידו בפני ב"ד כנדון דידן נמצא שכבר העיד והגיד כל הענין דהא קיי"ל כחכמים דעל מנה שבשטר הם מעידים וכמו שפסק חו"מ סימן מ"ו וכתבו התוספות דלרבנן אפי' אומר בהדיא שעל כתב ידם הם מעידין לית לן בה אלא לעולם אנו חושבים אותם כמעידים על מנה שבשטר וכן כתב הרא"ש וכיון שכן נמצא בנדון דידן שאין נאמן עוד לומר לא ראיתי קדושין או לא חתמתי לפי שכבר הגיד בפועל בפני ב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל הנדון שכתב עליו הרשב"א הוא שמעול' לא העיד העד על חתימת ידו אלא שב"ד ראו שמו חתום בשטר ההוא ולכך כתב דלא חשיב עדות דהוי כפנקס וכו' וגם בתשובה אחרת הנדון היה שהעדים עצמם הכחישו שלא היו חתימתם ולא היה כתב ידם יוצא ממקום אחר וגם נדון שלנו שכתב עליו הרב מרי ורבי היה כן שהכחיש העד שלא היה כתב ידו וגם לא היה כתב ידו יוצא ממקום אחר אבל בנדון זה שכבר העיד בפני ב"ד על חתימתו חשיב עדות גמור' ואינו יכול לחזור בו דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד [ומיהו אח"כ מצאתי במרדכי פרק בתרא דקידושין שכתב וז"ל ואפילו אם נתקיים השטר בחותמיו היה אומר רבינו שמחה שאין העדות מתקבלת מתוך השטר כזה עד אבל שטר ממון החתום בעדי' ומסרוהו ליד בעל הדבר הוי כעדות בפה מההוא דפרק ארבע' אחין שטר קידושין אי מנחי ליה גבי דידיה ודידה לא מקרי מפי כתבם ודוקא בשטר קידושין שהאשה נקנית בו וניתן ליכתב דמקשינן הוי' ליציאה אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנא אמר מפיה' ולא מפי כתבם ונראה דזו היא דעת רשב"א ועיין בהגהו' מרדכי פרק ארבע' אחין.] וכי תימא כל זה ניחא אם היה מציאות עדות חתימת ידו שהעיד עליה אמת אבל נראין הדברי' דברי אמת שהוא לא חתם מעול' שאינו יודע לכתוב וכיון שכן מה מועיל העדות שהעיד ואמר זו חתימ' ידי אם נכרין דברי אמת שאין זן כתב ידו.