דברי ריבות · חלק קפ״ו סימן ו׳

ובכן אבא על שני דברים כפי אשר יורוני מן השמים כי מקום הניחו לנו אבותינו ורבותינו ואשיב על אחרון ראשונה ואומר כי איך אפשר לומר ששני עדים כשרים לא יבטלו שטר שאין בו ממש והנה מלתיה דר"ל התאמרה בירושלמי על ההיא דתניא על מתני' דהעדים שאמרו כתב ידנו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחוב' עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו הרי אלו נאמני' משנחקר' עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אינם נאמנים אמר רשב"א עשו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין הרי בהדי' דלענין לומר מבדין היינו נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין לא לענין שלא יוכלו לומר אין זו חתימת ידינו כל שאין אחרים מעידין על חתימתן גם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר.