דברי ריבות · חלק קפ״ו סימן ד׳

איברא הדבר הראשון אשר צריך לחקור בזה הנדון הוא תשובת מהר"י קולון ז"ל דהיא היא דקיימא באפי כל רוצה להקל ולהתיר דכתב סימן ע"ד שאם כתבו העדים שטר פלוני קדש את פלונית וחתמו אף על פי שאין מעיד שום עד על כתב ידם גם אין כתב ידם יוצא ממקום אחד והעדים עצמם מכחישים ואומרים שאין זה כתב ידם שאין כח ביד בית דין לפוטרה בלא גט מההיא דריש פרק קמא דגיטין דאמר רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דהצריכו קיום ב"ד וכתב מהרי"ק ז"ל משם יש ללמוד לכל שטר שהעדים חתומים עליו שהוא כשר בין באיסורא בין בממונא אעפ"י שלא יתקיים בחותמיו אלא מדרבנן בעי קיום וגם הביא לשון פי' ר"ח שכותב דקיום שטרות מדרבנן דאי דאורייתא השטר בחזקתו והטוען בו עליו להביא ראיה וכתב עוד הלכך הא דאתינן עלה שאותו ברוך הביא שטר קדושין לפניכם חתומים בו מיד שנקרא השטר בבית דין הוחזקה מקודשת מדין תורה דנהי דאחמור רבנן דאצריך קיום בגט ובשטר גוביינא שלא להנשא לשוק ולא להוציא ממון עד שיתקיים הגט או השטר אבל להקל ולהתיר אי אפשר לא וכו' הלכך בעיא גיטא ואי משום דקאמרי סהדי אין זה כתב ידינו לית לן להתירה הואיל והובא השטר בב"ד וקראוהו בב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמינייהו למימר לא חתמנו מעולם דלא אתי על פה ומרע לשטרא זה תורף דבריו.