דברי ריבות · חלק קפ״ה סימן י״ח

וגם מכח עדות השנייה סברת לפי שכבר העידו על אהרן ויט' שהו' פסול לעדות מן התורה שעבר עבירה שחייב עליה מיתת ב"ד ואע"ג שלא התרו לו עליה הוא פסול לעדות כמו שכתב הרמב"ם הלכות עדות פ' שנים עשר כיון שהיא עבירה מפורסמת וכיון שכן נמצא שאין בקדושין אלו כי אם עד אחד ויעקב גני וכיון שאין כאן אלא עד אחד הא קיימא לן דהמקדש בעד אחד לא חיישינן לקידושיו אפילו ששניהם מודים כ"ש בהכחשה כנדון דידן וכן פסקו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. ואע"ג שהעדים העידו שנפסל אהרן ויט' בחודש אב שנת השכ"ה והקדושין היו קודם לכן מ"מ כיון שבשע' שהעיד העדות היה פסול אין עדותו עדות וכן כתב הריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו על נדון כי האי והביא ראיה לדבריו באופן דבעינן תחלתו וסופו בכשרות באופן שאין כאן כי אם עד אחד וכמעט אפילו עד אחד ליכא דלפי הנשמע קרוב לודאי גם יעקב גני שמועתו רעה אלא שלא נתקבל עליו עדות גמורה ודי לנו בזה להיתר אישטרילייא הנזכר' לעלמא ואף על גב שקבלו עדות הקדושין בבית דין ואיכא קלא דנתקדשה כבר פסקו הפוסקים דקיימא לן כרב דבסורא שהיה מקומו של רב מבטלין קלא וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ב חלק ב' והריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו כל שכן בנד"ד שהיה קול ושוברו עמו וכתב רבינו ירוחם שם לאו דוקא שובר אלא מקום שובר אם יש מקום שנוכל לומר שמא היה כך או כך וצריך ממש קול מן השובר שאף על פי שלא יהיה אלא שום מקום שיסתפקו העם לומר שמא היה שם שובר הרי נשבר הקול ואינו כלום.