ונראה לעניות דעתי שלזה כיון רש"י באומרו ולקמן פריך אמאי לא משלם כפל הא קנייא גנב ראשון בשנוי מעשה וזה שכוונתו לומר שהכרח קושית המקשה לא היה אלא בשביל סיפא דברייתא ולכך הביא' וזה דברייתא זו איכא לאוקומה כלה לפני ייאוש וטעמא דמציעתא כגון שנתייאשו הבעלים לאחר מכירת גנב כדמוקי לה רב זביד ומאי קא פריך אלא כיון דקתני סיפא גנב וטבח וכו' והשני אינו משלם אלא קרן בלבד ובבא זו על כרחין צריכין אנו לומר דכ"ש היא דאמר שנוי במקומו עומד וכיון שכן איך נפרש הברייתא דתנא קמא סבר דיאוש כדי קני ותנא דסיפא סבר דאפילו שינוי מעשה לא קני והא אפושי במחלוקת לא מפשינן ולכך מוכרחין אנו לומר וליישב הברייתא לאחר יאוש וסבר לפחות דיאוש לא קנה וזהו שכיון רש"י באומרו לקמן פריך וכו' ואי קשיא וכו' כלומר קושיית לקמן פריך הוכרחו למקשה שלא לתרץ התירוץ שרמז בלשון ואי קשיא וכו' כמו שכתבתי ולקמן הוא דמשני לה רב זביד בדוחק שהדוחה דוחה בקש זהו מה שנראה לעניות דעתי. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קפ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.